גוטמן קותי (יועץ מס וכותב בשביל הנשמה, kutigu@gmail.com)לפני שנה, בימים האלה ממש, הגוף שלי כבר ידע שמשהו אינו כשורה. חום שבא והלך, הזעות לילה שהרטיבו את הסדינים, כאבים בצד שמאל ועייפות שלא הכרתי. המשכתי לעבוד. פגשתי לקוחות, עניתי לטלפונים, כתבתי, ובין לבין עברתי בדיקות דם, CT, ביקורים בחדר מיון ,PET-CT וביופסיה.
כל תשובה הולידה שאלה חדשה, וכל בדיקה פתחה דלת לעוד חשש. בתוך תוכי כבר הבנתי שהסיפור גדול יותר משפעת עקשנית או זיהום חולף, עד שהגיעה התשובה שאיש אינו רוצה לשמוע: סרטן.
אני זוכר את הרופא עומד מולי. הוא כבר ידע, ואני ראיתי שהוא מחפש את המילים. דליה עמדה לצדי ועוד לא הספיקה לעכל. ברגע ההוא עלה בי הפסוק מפרשת האזינו, מן השירה שמשה מוסר לישראל, ובו הקב"ה אומר: "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם".
כמעט בלי לחשוב אמרתי לעצמי: גם אני בוחר בחיים. המחלה הזאת לא תנצח אותי.
הטיפולים לא היו פשוטים. היו חולשה, כאבים, ימים של ריחוק, פחדים, לילות ללא שינה ושעות שבהן הגוף ביקש רק להישכב. ובכל זאת המשכתי לעבוד, לכתוב, לצחוק כשאפשר, ולהחזיק בשגרה ככל שיכולתי.
הרופא שלי הודיע מראש שיום הכיפורים מחוק לי מהיומן ואסר עלי לצום. קיבלתי את הוראתו, ובכל זאת השתדלתי בכל כוחי לשמור על קדושת היום ועל עינויי היום ככל שהותר לי. הרגשתי שגם בתוך המגבלה הקב"ה אינו עוזב אותי.
למדתי שגם כשאדם אינו יכול לעשות הכול, הוא עדיין יכול לשאת עיניים למרום.
כמה חודשים אחר כך הרופאה בישרה לי שהחלמתי. "כל הכבוד לך", אמרה. באופן מיידי הפטרתי "הכול מאיתו יתברך". היא גיחכה ושאלה אם באמת נראה לי שלמישהו שם למעלה אכפת מיועץ מס ממעלות… חשבתי רגע ואמרתי לה "כל כך אכפת לו, שהוא שלח אותך ללמוד רפואה, שלח חוקרים לחקור, נתן לאנשים חכמה לפתח תרופות, ודאג שאת תהיי זו שתלווה אותי בדרך להחלמה".
כשאני קורא השנה "חי אנכי לעולם", אני קורא אותו אחרת. נשאתי עיניים לשמים, ובחסדי ה', זכיתי להרים אותן שוב כאדם בריא, ולומר תודה על החיים שניתנו לי מחדש.
