רזניקוב אברהם (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)צום יום הכיפורים מציב אתגר לגוף, בעיקר בשל השילוב של הימנעות ממזון ומשתייה במשך שעות ארוכות. משרד הבריאות ממליץ על תכנון נכון של האכילה והשתייה לפני הצום, לצד חזרה הדרגתית לאוכל בסיומו, אשר עשויים להקל על תחושת הצמא, הכבדות והעייפות. ההמלצה המרכזית היא להעדיף תזונה מאוזנת, להפחית מלח וקפאין, לשתות מים לאורך היום ולא להעמיס בארוחה המפסקת או מיד לאחר הצום.
גם חולים חייבים לצום. חולה שיש סכנה לחייו ואף חשש קל לסיכון חייו, "פיקוח נפש", פטור מן הצום, אך אין להפריז בחששות רחוקים ביותר. כדי לשמור על האיזון הנכון ראוי להיוועץ ברופא ירא שמיים שידע לשקול את הדבר כראוי.
הרב שלמה זלמן אויערבך הסביר את מקור דרכם של חז"ל בהלכות פיקוח נפש למנוע סכנה רחוקה, מדיני יולדת תוך שלושה ימים מהלידה בצום יום הכיפורים, שאפילו אם לא אמרה שהיא זקוקה לאכול, בכל זאת מאכילים אותה כדרכה ביום הכיפורים ללא צמצום בשיעורים. הדברים אמורים גם אם לדעת הרופאים אין סכנה בתענית. הסיבה לכך היא שמאחר ותוך ג' ימים מהלידה יכולים להיות מצבים בהם היולדת עלולה להסתכן ולמות כתוצאה מן התענית. משום חומרת פיקוח נפש לא חילקו חכמים, ובכל עניין הפקיעו מהיולדת את חובת הצום בתוך ג' ימים. הרב הוסיף שעדיף שאלף נשים יאכלו ביום הכיפורים לחינם כדי שאישה אחת, במקום נידח בעולם, לא תסתכן ותמות. משום כך, כדי למנוע סכנה בפעם אחרת או במקום אחר, התירו חכמים את האכילה בהיתר גמור ללא התחשבות בדברי הרופא שמרשה לצום.
ההנחה שכיום יולדת איננה נמצאת במצב של חולה שיש בו סכנה לאור התמותה הנמוכה בלידה בבתי החולים בארץ אינה משנה את ההלכה ודברי חז"ל לא זזים ממקומם (הל' פיקוח נפש, ממשנתו של הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב מרדכי הלפרין, המעיין, תמוז תשנ"ו).
אכילת שיעורים אסורה מן התורה – (חצי שיעור אסור מן התורה). אעפ"כ התירו חכמים אכילה לשיעורין במקרי צורך גדול בלבד. שיעור חיוב אכילה הוא ב כ"כותבת הגסה" (תמרה גדולה) (תרי"ב סעי' א') שיעור זה הוא במידת נפח (32 סמ"ק) ולא יותר מ 30 גרם. נוסף לשיעור האכילה, צריך שמשך האכילה יהיה 'תוך כדי אכילת פרס', שזוהי הלכה למשה מסיני ותנאי לצירוף האכילות (שם סעי' ד'). קיימות דעות שונות מהו משך זמן "כדי אכילת פרס", הדעה 'הבינונית', חמש דקות ויש שהצריכו להמתין 9 דקות בין אכילה לאכילה. ראוי לחולה להאריך את משך הזמן שבין אכילה לאכילה יותר ממשך זמן זה.
שיעור חיוב שתייה הוא 'מלא לוגמיו', ומשערים בכל אדם לפי פיו. 'מלא לוגמיו' הכוונה שצד אחד של פיו יהיה מלא, (תרי"ב סעי' ט'). אין לשתות יותר מ 40 מ"ל שתייה, לאדם קטן 32 מ"ל. משך השתייה כדי שתיית רביעית (שם סעי' י') שהוא שיעור זמן קצר ביותר, אך יש הסוברים שדין שתייה הוא כדין אכילה (שם, בשם הראב"ד). ראוי לחשוש לדעה זו ולהמתין בין שתייה לשתייה משך 9 דק', ובשעת הדחק 7 דקות. בין אכילה לשתייה אין צורך להמתין, אכילה ושתייה אינן מצטרפות. יש למדוד את הזמן מתחילת האכילה/שתייה ולא מסופה.
מברכים על אכילה ראשונה ומתכוונים לפטור בברכה זו את שאר האכילות.
יולדת – בין ג' – ז' (מעת לעת) – מתענה. אם אמרה שצריכה לאכול – מאכילים אותה בשיעורים. לאחר ז' – נחשבת ככל אדם
. חולה – על פי דעת החולה, הרופא – כאשר החולה אומר שחייב לאכול ואם לא יאכל – הוא מסתכן, וכן כאשר הרופא אומר לו כן – מותר לו לאכול בשיעורים, ואם זה אינו מספק לטענת החולה או הרופא, מאכילים אותו כל צרכו.
חולה שיודע שיזדקק לאכילה – מוטב שיאכל בשיעורים' טרם שמרגיש שהוא אנוס (שש"כ, ל"ט הערה ס"ט).
מחלות – הסובל מהמחלות דלקמן, ייוועץ לפני יוה"כ עם רופא ירא שמיים. בכל מקרה של ספק או כאשר אין רופא להיוועץ עימו – זהו ספק פיקוח נפש ויאכל בשיעורים ואם צריך יאכל כדרכו.
מחלות לב – תוך שנה להתקף לב, אי ספיקה, הפרעות קצב. כליות – אי ספיקה, זיהום בדרכי השתן, אבנים בכליות. מעיים – הקאות מרובות, שלשולים מרובים, אולקוס. מחלה זיהומית – המלווה בחום גבוה – דלקת ריאות, אנגינה חריפה. מחלות במערכת הנשימה – אי ספיקה נשימתית, אסטמה פעילה. חוסר דם – (מתחת להמוגלובין 9). חולה אונקולוגי ר"ל.
רפואה שלמה לחולי ישראל.
