מערכת שבתוןחשבון-נפש של העיתונאי יועז הנדל, תוצר הציונות הדתית, על הסערה שעוררה 'הפגנת הבעד' שיזם, ועל רבני המגזר 'הסרוג' ומנהיגיו הפוליטיים היום, אותם הוא מאשים בפחד מלדבר
יועז הנדל
על רקע חקירות ראש הממשלה: השאלה שמעסיקה אותי בשבועות האחרונים היא תפקידה של הציונות הדתית בעיצוב אופייה של מדינת ישראל. האם זו הנהגה סלקטיבית, איפה שקל לממש אידיאולוגיה נמצאים או שזו הנהגה שלוקחת אחריות על הכול?
אבל לפני כן הקדמה קלה: התחנכתי וגדלתי בישוב דתי בשומרון, תוצר מעט מפותל של מוסדות חינוך דתיים לגווניהם (ועברתי הרבה). כשגדלתי עזבתי והנה עכשיו עם משפחתי אני חי בתוך קהילה מעורבת. "על הספקטרום" כמו שהגדיר זאת יפה עקיבא נוביק. אני יודע להעריך את החינוך והערכים שיצאו משם וכמי שמתעסק בחברה הישראלית יודע להעריך את התסיסה המחשבתית שנוצרה באותם מוסדות לימוד. הפועל המזרחי שהיה בשולי הציונות הפך לבית המדרש הכי תוסס למחשבה ישראלית. אליטה, וכן אני יודע, שיש מי שהפכו את המילה הזאת למשוקצת, אליטה שנמצאת בכל נקודות ההנהגה בחברה הישראלית. כולל ב'שוברים שתיקה' וב'שלום עכשיו'.
כאליטה, יוצאי הציונות הדתית היום מובילים גם את המחנה הלאומי. לא סתם המאבק הכי חשוב בבחירות האחרונות היה סביב הקולות הדתיים. נתניהו והליכוד השקיעו בכך את מרבית זמנם ובסוף הבית היהודי הפסיד כמעט 6 מנדטים בחודש. יוצאי הציונות הדתית הם הקולות הכי בולטים במלאכת האתרוג של נתניהו והם גם הקולות מהם נתניהו חושש הכי הרבה.
לפני שלושה שבועות מצאתי עצמי יחד עם אלף איש בכיכר ציון בהפגנת הבעד. הקפדתי שהמסר יהיה בעד ממלכתיות ושלטון החוק. קראתי להפגין דרך טור בעיתון, אחרי שהרגשתי שגם אני חייב לומר משהו מול המתרחש. ראיתי את המתקפה על הרב שרלו שדיבר ברוטשילד והרגשתי פחדן. הוא אמר מה שאני חושב בזירה שאיתה קשה לי. רוטשילד זה לא המקום שלי, אני לא מרגיש שם בנוח עם שלטי 'די לכיבוש' וקריאות 'נתניהו לכלא'. אני יודע ששלט בודד פה ושם לא מייצג את כולם, אבל זו ההרגשה. קריאות שמראות שהתפיסה היא שנתניהו אשם מראש. לא כך הרגשתי. לנתניהו יש חזקת חפות מוחלטת אבל לא חזקה לשרוף את מועדון הממלכתיות.
מי שקורא ושומע אותי יודע שאני חי בחוסר נוחות בשנתיים האחרונות עם אובדן האיזונים והבלמים שמגיע מלשכת ראש הממשלה. למה משם? כי המפקד תמיד אחראי. ישראל פורחת מבחינה כלכלית ומדינית יותר מכל תקופה אחרת. אין לנו איום קיומי אמתי, מצבנו הביטחוני סביר ולנתניהו יש קרדיט רב על כך. אני מזדהה איתו אידאולוגית, פחות או יותר, כמו מרבית הציבור בימין. הבעיה מתחילה כשהאישי מתערבב אצלו בלאומי. כשהקווים מטשטשים והממלכתיות מתמוססת. הנאום שלו בנר שמיני של חנוכה- היה תמצית הבעיה. היחס שלו לחוקרי המשטרה, שריקות הבוז לנשיא.
גם אם היה בונה כל היום באיו"ש ומספח את גוש עציון, זה לא היה נותן הסבר ליחס שלו למוסדות המדינה שהוא עומד בראשה.
אפשר רק לדמיין את ההבדל ביחס לו רק היה אומר: "אני נמצא בתקופה קשה, תחת חקירות משטרתיות ועיסוק במשפחה שלי. אני מאמין ששום דבר לא ייצא מזה. קיבלתי מתנות, אולי זו הייתה טעות, אבל בוודאי לא משהו פלילי. אם יש בעיה אחזיר את הסכום המדובר. אני סומך על רשויות החוק במדינת ישראל שיגיעו לחקר האמת והפרשה תסתיים במהרה. אני בן אדם, בשר ודם, לפעמים טועה אבל רוצה את טובת המדינה ואני ראש ממשלה של כולכם, גם של אלה שלא מצביעים לי". אני הייתי לצדו, אלא שנתניהו בוחר בכל פעם אחרת. היחס שלו לחקירות האישיות נע בין ביזוי מעמד ראש הממשלה לטעות אסטרטגית.
לזה אפשר להוסיף שלנתניהו יש חסרונות שאי אפשר להתעלם מהם. הנהנתנות היא בעיה, המתנות שהודה עליהם זו בעיה ונורמה פסולה, גם אם לא פלילי. הרצון בחוקים פרסונלים זה יחס מבזה לכנסת ולאזרחים.
חשבתי שחשוב שיהיה קול ערכי מהציונות הדתית, חוץ מהרב שרלו ומלכה פיוטרקובסקי, שנדמה היה חסר. לא אני, אחרים, אבל אלה השתתקו. במקום זה מצאתי שני רבנים שהוציאו קריאות שלא לבוא להפגנה שלי בעד הממלכתיות. חברו לקונספירציות שהומצאו ולהכפשות כדי לגמד את האירוע.
שבועיים לאחר מכן החלטתי שאם רבנים מתייצבים נגד ואף מגיעים ללשכת ראש הממשלה כדי להגן מראש על "סיגריה אחת", כדאי שיהיו רבנים אחרים שלפחות ידונו בנושא. כך נקבע הדיון בכפר עציון ביוזמת חברים מהקיבוץ. במקום שבעיני הוא הסמל הכי יפה להתיישבות. דיון בנושא טוהר מידות ומנהיגות. לכאורה נושא בנאלי ומשעמם, אלא שגם זה לא צלח בשקט. היו מי שחששו שזה יוצג כהתרסה – וביטלו.
בסופו של דבר הדיון התקיים ביקבי גוש עציון. בין הדוברים היו הרב מדן, הרב אפרתי והרבנית פיוטרקובסקי. הוויכוח היה מעניין וחייב כל אחד מהמשתתפים עם עמדות שונות להסתכל במראה ולשאול את עצמו מה דמות המנהיג שאנחנו מבקשים לעצמנו. לקהל הגיע במפתיע גם פוליטיקאי אחד: יאיר לפיד. למרות המיקום, הדוברים והנושא לא הגיע אף נציג מהבית היהודי, שהקהל והדוברים הם כנראה חלק ממנו. דווקא הגעת לפיד עוררה את התהייה למה השאר (מנהיגי הציונות הדתית הטבעיים) חוששים.
נדמה לי שזה הזמן לשאול את השאלה, מה יש להם ולרבני הציונות הדתית לומר. התירוץ שכל ביקורת על נתניהו זה השמאלנים והתקשורת לא יכול להחזיק לנצח. אפשר לומר, בניגוד לדעתי, שמותר לאישיי ציבור לקחת מתנות ממחר בבוקר וזה בסדר. שמנהגי הפנאי של הבן של ראש הממשלה בשבת הם תקינים (אני טוען שזה סיפור מנופח), אפשר לומר הכול, רק אי אפשר לפחד מלדבר, להחליט מה הקו המוסרי ולהנהיג. לשתוק זו פחדנות.
(הכותב, ד"ר יועז הנדל, פובליציסט וראש המכון לאיסטרטגיה ציונית)
