נגלר יעקב, מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, Jacobyan123@gmail.com NIRCפרשת בראשית היא הפרשה שבה הכול מתחיל: העולם, האדם, המשפחה, החטא, הרצח, הקנאה וההתמודדות עם האחריות. אבל אולי דווקא משום שהיא מספרת את סיפור ההתחלה, היא מציבה שאלה שמלווה את האדם מאז ועד היום: היכן אתה?
הקב״ה קורא לאדם לאחר החטא: "אַיֶּכָּה?" (בראשית ג׳, ט׳). לכאורה, שאלה תמוהה. הרי הקב״ה יודע היכן אדם נמצא. רש״י, בעקבות חז״ל, מסביר שאין זו שאלה המבקשת מידע, אלא פתיחת שיחה: "אלא ליכנס עמו בדברים שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום”. הקב״ה נותן לאדם הזדמנות לדבר, להתבונן, ולהכיר במצבו. השאלה "איכה" אינה "איפה הגוף שלך?", אלא "איפה אתה?". היכן אתה עומד ביחס לעצמך, ביחס לזולת, וביחס לה׳?
זוהי אולי הסוגיה הייחודית של פרשת בראשית :האם האדם מסוגל לעמוד מול עצמו ולקחת אחריות, או שתמיד יבחר למצוא סיבה שמחוץ לו?
תגובת אדם: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל" (שם, י״ב). אדם אינו מכחיש את העובדה שאכל; הוא רק מסביר מדוע אין זו אשמתו. האישה. ובעקיפין אפילו הקב״ה, "אשר נתת עמדי". חוה ממשיכה באותו דפוס: "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל". הנחש, הנסיבות, האחר.
הרמב״ן עומד על ממד הבחירה שבחטא אדם הראשון ומסביר שהאדם לא היה חסר יכולת לבחור. דווקא מפני שיש לו בחירה, יש משמעות לאחריות. החטא אינו רק אכילה מפרי אסור; הוא גם היכולת שלא לומר "אני". האדם מגלה את הנטייה האנושית להרחיק את האחריות מעצמו.
סיפור קין והבל מחמיר את השאלה. לאחר שהקב״ה אינו שעה אל מנחת קין, נאמר: "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד". הקב״ה אינו מעניש אותו מיד. הוא פונה אליו בשאלה ובהזמנה: "לָמָּה חָרָה לָךְ? וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ?" (בראשית ד׳, ו׳). שוב האדם ניצב לפני שאלת עצמו.
אבל כאן מופיעה גם האזהרה: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ… וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (שם, ז׳). יש יצר, יש פגיעה, יש קנאה, אבל יש גם יכולת למשול. האדם אינו פטור מאחריות רק משום שהרגש חזק ממנו.
לכן, השלב הבא בסיפור מטלטל במיוחד. קין רוצח את אחיו, וכאשר הקב״ה שואל "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?", הוא משיב: "לֹא יָדַעְתִּי; הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?" (שם, ט׳). שוב מופיעה שאלת ה“איפה”: איפה אתה? איפה אחיך? והאם אתה מרגיש אחראי למה שקורה מחוץ לגבולות העצמי שלך?
רש״י על "השומר אחי אנכי" מביא את האפשרות שקין מטיח בקב״ה: אתה הוא השומר את כל הבריות, ואתה מבקש ממני דין על אחי? אך התורה דוחה את הניסיון הזה לברוח מאחריות. האדם אמנם אינו אחראי לכל העולם, אבל הוא אחראי לאופן שבו הוא מתייחס אל מי שנמצא לידו.
כאן טמון חידוש גדול של פרשת בראשית: החטא הראשון והפשע הראשון קשורים שניהם באובדן האחריות. אדם אינו אומר "אני טעיתי"; קין אינו אומר "אני רצחתי". הראשון מאשים, והשני מתנער. שניהם מנסים לצאת מן המרכז המוסרי של מעשיהם.
ומנגד, התורה מציבה עיקרון אופטימי מאוד: "וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ". האדם אינו אסיר של היצרים שלו. הוא יכול לבחור. אולי זו אחת הבשורות הגדולות ביותר של ספר בראשית: גם לאחר החטא, הבחירה נשארת. גם לאחר הכישלון, השאלה "איכה?" ממשיכה להדהד.
אנחנו חיים בעולם של הסברים: תמיד יש נסיבות, אשמים, מערכות, אנשים אחרים. לעיתים ההסבר מוצדק, אבל התורה מבקשת מאיתנו: גם אם יש נסיבות מקלות, איפה אני בתוך הסיפור?
פרשת בראשית אינה דורשת מאיתנו להיות אנשים שמעולם לא טעו. היא דורשת שנהיה אנשים שמסוגלים לענות כשקוראים לנו “איכה”. אדם בוגר איננו מי שאינו נופל, אלא מי שאינו מסתתר מאחורי הנפילה. ברגע שבו האדם מוכן לענות באמת על השאלה 'אפוא אתה', מתחילה האפשרות לתיקון.
