שנוולד אליעזר חיים (רב, אל"מ במילואים, ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)אנו נמצאים בעיצומם של ימי הזיכרון של מלחמת התקומה. זיכרון שמשלב בתוכו את האסון הנורא שפקד אותנו בשמחת תורה תשפ"ד, עם הגבורה והאחריות יוצאת הדופן שהתגלו מיום זה ואילך, של אלפים שלקחו אחריות ויצאו בגבורה להציל את אחיהם, וחלקם אף שילמו על כך בחייהם; את המסירות יוצאת הדופן של הלוחמים, גופי הביטחון ומשפחותיהם שבעורף; ואת הניסים יוצאי הדופן שזכינו לראות במהלך השנים הללו. זיכרון שיש בו שילוב של העבר עם העתיד, בין המחדל והשפל הנורא שאליו הגענו ביום זה, לבין ההישגים חסרי התקדים שאליהם הגענו במהלך ואחרי שלוש שנות מלחמה.
בעיצומם של ימים אלה אנו נמצאים בתקופת בחירות גורלית, בצומת דרכים שתעצב את עתיד חייו של עם ישראל בארצו בשנים הבאות, כשבליבנו סימני שאלה כבדים על העתיד. גם כאן עלינו לקחת אחריות על העתיד, לא להתרשם מקמפיינים וספינים, לשקול היטב את המצב ובין אילו דרכים אנו בוחרים, והעיקר, לא להיות אדישים, לפעול, לצאת ולהצביע.
בשבועות האחרונים העולם סוער סביב 'הנזק האגבי' האנטישמי של הסרט נז"א, של אנשים מתוכנו המוציאים דיבתנו רעה בקמפיין שקרי, ומערערים על צדקת וטוהר דרכנו במלחמה.
כמידי שנה, אנו חוזרים פעם נוספת ומתחילים מבראשית. שבים לקרוא את פרשיות ספר בראשית. ומזכירים לעצמנו את העבר, הרחוק ביותר האפשרי, את הראשית של בריאת העולם וקביעת יסודותיו: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א). זהו זיכרון מכונן שיש בו שילוב של העבר עם העתיד, ביסודות שעליהם נבנה העולם, שממנו נבנה ההווה והעתיד שלנו, של עם ישראל ושל כל העולם.
בשיעור הניווט הראשון שלנו בצה"ל למדנו שכאשר מנווטים בלילה, ולא ברור היכן אנו נמצאים ואיך ממשיכים מכאן ואילך, אין טעם להמשיך להתברבר בשטח; עלינו לחזור לנקודה הקודמת שבה דרכנו הייתה ברורה, ומשם לכוון את דרכנו בצורה בטוחה.
כאשר מוצבים סימני שאלה על העתיד של עם ישראל, הקרוב והרחוק, הדרך הנכונה היא לחזור אל ה'בראשית', אל התורה ואל אמיתות היסוד וערכי הנצח שמעצבים את דרכו של עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, וממנה לשאוב השראה כדי לנווט את דרכנו אל העתיד בצורה בטוחה, עד כמה שניתן: "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ, אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה" (ישעיהו מו, י).
הגמ' אומרת: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו" (חגיגה יב ע"א). "ושאמר: 'אדם צופה בו מסוף העולם כו" היינו בעינו השכלי" (מהרש"א, חידושי אגדות שם). ניתן לומר מכאן, שהתבוננות שכלית ב'אור' של ה'בראשית', במהות הפנימית, בתכלית של העולם ובמשמעותו הערכית והאמונית, היא המפתח להתבוננות בעתידו של העולם.
על הפסוק הראשון של ספר בראשית כותב רש"י: "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח ב'בראשית'?! משום (תהלים קי"א): 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' – שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים! הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
הרב חרל"פ שאל כיצד הפסוק הזה נותן תשובה לאומות? כי כתוב "כח מעשיו הגיד לעמו" – הגיד לעמו?! אם רוצים לשכנע את אומות העולם צריך להיות כתוב: הגיד לאומות העולם? והשיב: שאם "עמו" יהיה משוכנע בכך, הוא יוכל להשיב לטענה הנצחית של אומות העולם: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים".
הבחירות שלנו לעתיד עם ישראל בארצו צריכות להיות מבוססות על האמת הגדולה הזו. בראש ובראשונה עלינו לבסס את התודעה שלנו ואת האמונה שלנו בצדקת דרכנו כלפי פנים, ואם נהיה אנחנו משוכנעים בה, נוכל להתייצב איתה גם כלפי חוץ – מול אומות העולם ומול הספקות שבתוכנו. כפי שניסח זאת שמעון החשמונאי מול אַתֶנוֹבִּיוֹס, שליחו של המלך הסלאוקי אנטיוכוס השביעי: "ויען שמעון ויאמר לו לא ארץ נָכריה לקחנו ולא ברכוש נָכרים מָשָלְנו כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו" (חשמונאים א טו, לג).
בע"ה נעשה, נבחר, ונצליח.
(הדברים לזכר שושנה רהצל כהנא ז"ל)
