הרב אהרן בקעל מצבת רחל
הרב אהרון בק, ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון
הלכתי בדרך אפרת היא בית לחם, לשמוע את בכיה של רחל. ביקשתי לשאול אותה: רחל אמנו, מפני מה זכית אַת מה שלא זכו שלושת אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, שבשביל בכייתך מתגלגלים רחמיו של הקדוש ברוך הוא על בניו?
באתי אל המצבה. שמעתי את רחל שהיא מקוננת, וכך אמרה:
"ריבונו של עולם, יעלה ויבוא וייזכר לפניך אותו היום שבו זכרת אותי ופתחת את רחמי, והריתי וילדתי את בני יוסף. לא ביקשתי ממך אלא בקשה אחת, שתוסיף לי בן אחר, שנאמר: ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה וגו' ותקרא את שמו יוסף לאמור: יוסף ה' לי בן אחר.
ואחרי שש שנים, כשלקח יעקב בעלי אותי ואת לאה אחותי וקמנו וברחנו מפני אבא, אמרתי: הנה עוזבים אנחנו את בית אבינו ומשאירים אותו כמצולה שאין בה דגים, ומה יהיה על אבא מעתה? מי יפריש אותו מהעבודה הזרה שלו? קמתי ונטלתי ממנו את התרפים והחבאתים בתוך כליי, ואפילו ליעקב בעלי לא סיפרתי.
וכאשר רדף אבי אחרינו והדביק אותנו בהר הגלעד וחיפש את אלוהיו, קפץ יעקב ונשבע: עם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה. ולא ידע שאני גנבתים.
עוד באותו הלילה בא מלאך המוות לפניך ותבע את שלו, וביקש ממך רשות שיבוא ויטול את נשמתי, שכבר נשבע יעקב בחיי מי שנטל את התרפים. ונתת לו רשות. מיהרתי ובאתי אני לפני כסא כבודך ואמרתי לך: ריבונו של עולם, השופט כל הארץ לא יעשה משפט? אני שמסרתי את נפשי והלכתי ונטלתי את התרפים של אבי כדי שלא יעבוד אלוה אחר מבלעדיך, את נפשי אתה אומר לאותו מלאך שייטול?!
נענעת לי בראשך ואמרת לי: אם שאת צודקת, אבל מה אומר למלאך, שכבר נגזרה הגזירה?
אמרתי: הבטחה שהבטחת לי כשנולד יוסף בני, שתתן לי בן אחר, היא שמעכבתך מליטול את נשמתי. אמור לו למלאך המוות, שאינך נותן לו רשות להורגני עד שאתה מוליד ממני בן אחר.
אמרת לי: ולמתי אקיים אני את הבטחתי ואתן לך בן, שאז יבוא המלאך ויתבע את שלו?
אמרתי לך: לכשישוב יעקב בעלי לבית-אל ויקיים את הבטחתו, אז תקיים גם אתה את הבטחתך לי, ואז יקבל המלאך את שלו.
קראת למלאך ואמרת לו כן. מאותה העת היה המלאך נדחק ונכנס מלפניך כל שעה ושעה ומבקש לקיים את הקללה של יעקב בעלי וליטול את נשמתי. ובכל שעה היית דוחה אותו ואומר לו: עדיין לא פרעתי לה לרחל את הבטחתי שאתן לה בן אחר, עמוד והמתן עד שאקיים את הבטחתי.
וכשעלה יעקב בעלי לבית-אל והקים במקום ההוא מצבה ובית אלוקים, באת ואמרת לי: יעקב בעלך קיים את הבטחתו, אף אני צריך שאקיים את הבטחתי ותלדי את בנך. וכשכרעתי ללדת את בני בנימין, באותה השעה ניתנה הרשות למלאך המוות לעשות את מלאכתו. וכל זאת לא באה אליי אלא על מסרתי את נפשי על קידוש שמך, שהלכתי וגנבתי את התרפים כדי שלא ייחולל שמך בעבודה הזרה של אבא.
עכשיו, ריבונו של עולם, הבט משמים וראה את בניי אהוביי, שצרות רבות וקשות עומדות ומתרגשות עליהם, והם נרדפים בידי אויביהם ונהרגים תחת ידם בכל מיני מיתות משונות ואכזריות. ועל מה הם מוסרים את נפשם? על קיום מצוותיך שציווית אותם, שיתקדש שמך בעולמך. עומדת אני לפניך ומבקשת: כשם שזכרת לי את ההבטחה שהבטחת לי, על שמסרתי את נפשי על קידוש שמך, שלא תמסור את נפשי בידיו של אותו מלאך עד שיגיע יעקב אל בית-אל, כך יגולו רחמיך על מידותיך, ותזכור הבטחתך שהבטחת לבניי, שמוסרים נפשם על קידוש שמך בעולם, שלא יימסרו בידיהם של מנאצי שמך, עד שתשוב ותחון אותם ברחמיך הרבים ותשיבם אל ביתך!"
עמדתי בצד מצבתה של רחל והאזנתי לדבריה. ואז שמעתי קול משמים שאומר: "בשבילך, רחל, אני מחזיר את ישראל למקומן".
זהו שכתוב: כה אמר ה', קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו; וכתוב: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך; וכתוב: ויש תקוה לאחריתך, נאום ה', ושבו בנים לגבולם.
וישלח תשס"ו
