אסתטיקה גברית – חלק א'

בעבר הרחוק, אסתטיקה העסיקה בעיקר נשים. גברים, לעומת זאת, התהדרו בכוח ובעוצמה. כך עולה ממגוון מקורות, המתעדים קישוטים שנשים היו יוצאות איתם לרשות הרבים, לעומת הגברים שנשאו כלי מלחמה (ראו משנה שבת פרק ו; שולחן ערוך יורה דעה קפב, ה). אך כיום, אסתטיקה מעסיקה גם גברים. בשמים, קרמים, תסרוקות, ביגוד, תכשיטים, ועוד, הפכו למוצרי צריכה בסיסיים אצל גברים רבים, המקפידים על הופעה נקייה ואופנתית, לבוש אטרקטיבי וריח נעים.
הפער שבין ההווה לעבר מעמיד בשאלה גדולה את גישת ההלכה בימינו לאסתטיקה הגברית. התורה, כידוע, אוסרת על הנשים להידמות לגברים ועל הגברים להידמות לנשים: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' א-לוהיך כל עשה אלה" (דברים כב, ה). פסוק זה הובן בשתי דרכים בתלמוד הבבלי (בבלי נזיר נט, א). לשיטת חכמים, האיסור חל על לבישת בגדי בני המין השני מתוך מטרה של זנות: "שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים". על פי פרשנות זאת, אין בעיה בעצם לבישת הבגדים אלא במעשה הנלווה לה, שהוא "תועבת ה'" (ראו פירוש רש"י על דברים שם).
לעומת זאת, לשיטת רבי אליעזר בן יעקב, הפסוק בכל 'כלי גבר', דהיינו קישוטים המיוחדים לגברים או לנשים: "מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? ת"ל: לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה – שלא יתקן איש בתיקוני אשה". לשיטתו, קיים איסור בעצם ההתקשטות בקישוטים של בני המין השני, בלא כל קשר למעשה הנלווה לכך.
מחלוקת זו בפרשנות הפסוק קשורה ככל הנראה לטעם המצווה. לפי שיטת חכמים, איסור 'לא ילבש' קשור לאיסורי העריות, ועל כן הוא חל על לבוש אשר מביא לידי ניאוף וזנות. לשיטת רבי אליעזר בן יעקב, לעומת זאת, טעם המצווה הוא ככל הנראה הרחקה מחוקות הגויים וממנהגי עבודה זרה, ולכן הוא אוסר כל התקשטות בקישוטים של בני המין השני (ראו ספר החינוך מצווה תקמב).
להלכה, פוסק הרמב"ם את גישתו המרחיבה של רבי אליעזר בן יעקב (הלכות עבודה זרה יב, י). ומה כלול בקישוטים אסורים אלה? הרמב"ם מזכיר לדוגמה את האיסור על הגברים ללקט שערות לבנות מתוך שחורות או לצבוע את השער. במקום אחר הוא אוסר על תלמיד חכמים להתבשם (הלכות דעות ה, ט):
"לא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמים ולא ישים בושם בשערו… כל אלו מפני החשד" (=של גילוי עריות; ע.פ.).
השולחן ערוך אוסר על גברים להסתכל במראה (יורה דעה קנו, ב):
"אסור לאיש להסתכל במראה, משום לא ילבש גבר".
כל ההלכות הללו רחוקות מאד מתרבותנו העכשווית. כשהגברים מתבשמים, לא נחשוד בהם שהם עושים זאת לצורך זנות. גברים גם נוהגים להסתכל במראה, ואין כאן עניין המיוחד לנשים. ובכלל, כאמור למעלה, גברים רבים מטפחים עצמם באמצעים קוסמטיים שונים ואף עונדים טבעות, צמידים ושרשראות.
מבחינת ההלכה, קשה יהיה לאסור את כל זאת. לא רק מפני שהדבר כבר הפך למקובל בחברה אלא משום שכבר אין לכך קשר לחוקות הגויים. לכן, בניגוד למה שלעתים רבנים שונים אומרים, בהחלט ראוי שגברים – כולל תלמידי חכמים ובמיוחד בחורי ישיבה(!) – יטפחו עצמם, ישמרו על מראה רענן ואף יתבשמו בעת הצורך. כל עוד זה נעשה במסגרת האסתטיקה הגברית, הדבר ראוי ומומלץ, ואין בו כל איסור. האיסור חל רק על טיפוח חריג המיוחד לנשים. על כך נמשיך ונדון ברשימה הבאה.
(בא תשעט)