רוח ישראל סבא

 נעמי (יפה) עיני

יעקב נפגש עם נכדיו: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּנֵי יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה? וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו, בָּנַי הֵם, אֲשֶׁר-נָתַן-לִי אֱ-לֹהִים בָּזֶה; וַיֹּאמַר, קָחֶם-נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם. וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת; וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו, וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי; וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱ-לֹהִים, גַּם אֶת-זַרְעֶךָ" (בראשית מ"ח ח'-י"א).

סתירה, לכאורה, מזמנים לנו הפסוקים בנוגע לראיית יעקב את נכדיו. מחד נאמר: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּנֵי יוֹסֵף", "וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱ-לֹהִים, גַּם אֶת-זַרְעֶךָ", ומאידך: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת".

כיצד ניתנים הפסוקים ליישוב?

נדמה לי כי שני מבטים / שתי תפישות עולם חינוכיות, בא הכתוב ללמדנו: מבט "יוסֵפי" בבנים ומבט "יעקֹבי". וגם, מבט "הורי" מול מבט "סַבָּאִי".

יוסף הביט בילדיו בעיניי אדם המחויב לכללי העולם וההיגיון, והקפיד על שמירת הסדר וההיררכיה החברתית – מי בכור, מי שני. אביו, לעומתו, העניק לנכדיו, מבלי "לבדוק בציציותיהם", מבט מכיל ומברך.

ניתן להסביר הבדל זה כנובע מאישיותם השונה של המתבוננים וממשימות חייהם (יוסף – מנכ"ל, איש ציבור וכספים, ולעומתו – יעקב – איש משפחה וחזון, מייסד שושלת). אך אולי מדובר כאן בכלל בראיה המשקפת את גילם וניסיון חייהם.

הסבר התפתחותי זה יציע כי בזִקְנתו של יעקב, ואולי גם בזִקְנתנו שלנו, אל מול נסיגת הראיה הפיסית, מתגברת בנו ראיה רוחנית-נבואית רחבה, נטולת מחויבות לחוקי החברה והטבע, המאפשרת לנו לשמוח, לברך ולאהוב, ללא תנאי, את נכדינו. ראשית בשל עצם קיומם בעולם, ושנית מתוך זיהוי הפוטנציאל הטמון בהם, ברמת הפרט והשושלת.

מחקרים סוציולוגיים ופסיכולוגיים, אודות הכניסה לסבאות/ סבתאות, מתארים נביעה של רגש חיובי ואופטימיות כלפי הנכדים. צורך משותף, של בני הדור הראשון והשלישי, בקרבה, וחשש משותף מצפונות העתיד, מסביר, לדעת מומחים, את מערכת היחסים החמה והמיוחדת הנרקמת ביניהם. בנוסף, הסבתאות משרתת חוויה של עמידה מול המוות ומעניקה הזדמנות לסבא/סבתא להזדהות עם תכונות שהוא/היא אוהב/ת ומכיר/ה בעצמו, ושבאות לידי ביטוי אצל הנכדים.

פרשתנו "סוגרת מעגל" ומציינת, שלפני מותו יוסף ראה נכדים ואף נינים. התברכנו, ומציאות זו מתממשת גם בחיינו ומציבה בפנינו אתגר חברתי של הוקרת זקני השבט והימנעות משימוש נצלני של האהבה שהם מרעיפים.   (ויחי תשפ)