רזניקוב אברהם (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)הפרשה נפתחת כשד' מופיע לפני אברהם כשהוא ישוב בפתח אוהלו באלוני ממרא (בראשית י"ח א'). רש"י פירש, "לבקר את החולה… יום שלישי למילתו היה, ובא ד' ושאל בשלומו". רש"י מסיק זאת מהעובדה שהפסוק לא מספק סיבה להופעתו של א-לוקים, ואין אזכור של שיחה או אמירה. רש"י פירש "לבקר את החולה", ולא כתב "לבקרו", כדי ללמדנו את החידוש הגדול, את מצוות ביקור חולים.
במקום אחר מובאת דרשה "אחרי ד' א-לקיכם תלכו" וכי אפשר לו לאדם להלך אחרי שכינה? … אלא להלך אחרי מידותיו של ד'… ד' ביקר חולים, דכתיב, "וירא אליו ד' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים" (ב"מ פ"ו ע"ב). לפנינו הנהגה עקרונית, המלמדת כי חובה לבקר את החולה! זוהי חובה הלכתית שמקורה בהנהגה הא-לוקית. מי שמבקר חולים, גומל חסד, ובכך נידמה לבוראו.
כתב הרא"ש בפירושו על התורה "ואפילו לא ידבר עימו דבר, כגון שמצאו ישן וניחא לו כאשר יגידו לו לחולה כי בא פלוני לראותו, עושה לו נחת רוח" (שם). מבואר בדבריו חידוש, שיש תועלת בביקור חולים גם אם למעשה לא עסק בצרכיו או דיבר עימו, אלא מעצם נחת הרוח שגרם לו.
כך תיאר הרמב"ם את המצווה "לספר לחולים סיפורים משמחים ירחיבו את נפשו ואת ליבו, ולחדש חידושים שיסיחו את דעתו, ויצחק עליהם וכל חבורתו. ויבחרו לשמשו ולעמוד לפניו מי שישמח בו" (הנהגת הבריאות, שער שני, י"ט).
מהפסוק "וַיֵּרָא אֵלָיו ד'", גם למדו שמצווה על הגדול לבקר את הקטן (רמב"ם, אבל, י"ד ו') וכך נפסק בשולחן ערוך.
הרמב"ן לימד שכלולים במצוות ביקור חולים שלושה חלקים:
א. לסייע לחולה בצרכיו.
ב. לעשות לו נחת רוח ולתת לו הרגשה טובה.
ג. ולהתפלל עליו (שער המיחוש, עמ' י"ז, מובא ברמ"א יו"ד, של"ה, ד').
רבינו שלמה בן גבירול כתב, 'והחולים תשיחם', וכתב רשב"ץ על דבריו אלו: "מפני שהדיבור יפה לחולים" (זוהר הרקיע עשין, כ"ה).
המשנה בפאה קובעת "אילו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן, כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים וביקור חולים" (שבת קכ"ז), אם כן ביקור חולים אין לו שיעור, הכוונה לביקור חולים בגופו ואפילו כמה פעמים ביום, וכל המוסיף הרי זה משובח (רמב"ם, פי"ד, ד', טושו"ע, יו"ד, של"ה ב'), ובלבד שלא יטריח על החולה (שם).
ר' שלמה אבן גבירול בס' מבחר פנינים, שער ביקור חולים כתב, "ואמרו שאדם אחד ביקר החולה והאריך לשבת, אמר לו החולה, אם יש לך בביתי מאומה, או אני חייב לך כלום, קחנו ולך", וכן אין לבלבל את החולה בעצות שאינן מועילות (גשר החיים פ"א סק"ג).
מטפלת בשם חסידה פינצו'ק, מעלה תהיות מעניינות בשאלת מצוות ביקור חולים בימינו, וכך היא כותבת, "אולי יש מקום להרחיב את השיח והלימוד סביב מצוות 'ביקור חולים' לבירור משמעותה של המחלה וההשפעות שיש לה על האדם עצמו, על בני זוגו משפחתו וכל הסובבים אותו? האם אנו יכולים לחנך ולהתאמן בעצמנו להעז להתבונן בעולם המחלה, ולא רק לנסות להודפה? ללמד את עצמנו לדבר עם החולה ובני משפחתו לא רק על הבדיקות, האבחנות, היעדרות מהעבודה והצורך בעזרה בבית, אלא לפתח שיחה על משמעות הכאב, החידלון, הקושי, החוסר אונים, המאבק והתהליך.
שיח מעין זה, המתרחש במפגש בין עולמו של הבריא לעולמו של החולה ונוגע בכאב, וברגש, יכול להעניק משמעויות רחבות יותר לחיינו, להשקפת עולם ולמושגים שאנו עסוקים בבירורם כגון אושר, אמונה, תקווה משפחתית, ממד הזמן, כוח וחוזק ועוד…ואם במחלה ובביקור חולים עסקינן, הכוונה לחולים בגופם ולחולים בנפשם. כמה קשה עוד יותר לסביבה להתמודד עם מחלות נפש, כמה הסתרה ובושה מיותרים קיימים שם. כמה מבוכה ברמה הקהילתית והחברית, מבוכה שיוצרת אילמות. "לא מדברים על זה כי מפחדים לפגוע…", מבוכה שתוצאותיה הן מצב בו החולה ומשפחתו סובלים לא רק מהמחלה עצמה, אלא גם מבדידות חברתית.
'ביקור חולים' אם כך, יכול להתרחב למשמעות של ביקור בעולמה של המחלה… להעז ו"לבקר" בעולם המושגים של המחלה, משמעותה, השפעותיה והיבטיה המגוונים… מתוך כך לקיים מצוות ביקור חולים ולהידבק במידותיו יתברך".
