לא לקואליציה המבוססת על תומכי טרור

התוצאה הבולטת בבחירות היא מספר המנדטים העצום שקיבלו מפלגות רע"ם והמשותפת – מפלגות ערביות ששוללות את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ויש בהן תומכי טרור. בזמן כתיבת הדברים מתנהלת חקירת שב"כ ומוסד על חשד לשוחד בחירות, לכאורה, במגזר זה, ומידת השפעתו על תוצאות הבחירות. כמו כן, נבדק מידע מוסמך על מעורבות מדינות עוינות בהזרמת כסף זר בהיקף גדול לאותן מטרות.

מאז היוודע תוצאות הבחירות מתנהל בחלקים מובילים בתקשורת מאמץ השפעה והנדסת תודעה להלבין את החשדות ולתת לגיטימציה להקמת קואליציה המבוססת על המפלגות הללו.

כזכור, מפלגות אלו נפסלו מלהתמודד בבחירות על ידי ועדת הבחירות, לפי סעיף 7א לחוק הבחירות, מאחר שהוכח שהן שוללות את קיומה של מדינת ישראל. ואף על פי כן, בג"ץ הכשיר אותן. בתקשורת התאמצו להציגן כמפלגות מגזריות תמימות, ולגיטימיות, שכל עניינן הוא ייצוג החברה הערבית. במיוחד יש ניסיון 'להלבין' את מפלגת רע"ם – ולטשטש שזוהי מפלגה שמשתייכת לתנועת "האחים המוסלמים", תנועה תומכת טרור שהוצאה מחוץ לחוק גם בחלק ממדינות ערב, ושמנהיגיה נכלאו בבתי סוהר; שמנהיגה מתחמק ומסרב להגדיר את החמאס, שרצח, אנס ושרף את אחינו ואחיותינו, כארגון טרור. מפלגה שתומכת ב'זכות השיבה' של משפחות שברחו ב-1948. מפלגה שעמותה הכפופה לה (עמותת "סיוע 48") נחשדה בהעברת כספים ישראליים, מכספי משלם המיסים הישראלי, לארגון הטרור חמאס בעזה; ושקיים חשד, לכאורה, כי היו בה מי ששיחדו את הבוחרים לבוא להצביע באמצעות כסף ממדינות עוינות.

הציבור בישראל אינו טיפש. למרות התעמולה שאליה היה חשוף באותם אמצעי תקשורת, הוא הראה שיש לו חוט שדרה ונתן רוב מובהק למפלגות הגוש האמוני-ימני. הוא לא ישכח ולא יסלח למי שייתן דריסת רגל למפלגות שאינן מסתירות את עוינותן למדינת ישראל, ויאפשר להן להיכנס לקודש הקודשים של ההחלטות על גורלנו, ושתינתן להן זכות וטו על החלטות גורליות לביטחון ישראל, בזמן שאנו במלחמה קיומית שעדיין לא הסתיימה, בכל הגזרות, וערב תקיפה גורלית באיראן. הוא לא יסלח למי שיחשוף בפניהן את סודות המדינה הכמוסים ביותר. שלא לדבר על המחיר שהן דורשות תמורת תמיכתן בקואליציה: קבלת התנאים שיאפשרו להן לחזק את ההשתלטות הערבית על הנגב והגליל, ומניעת הריסת בניה בלתי חוקית, כדי ליצור בהם אוטונומיה ערבית, ותקציבי עתק למימוש הדבר בפועל; יצירת תשתית להפיכת המדינה למדינת כל אזרחיה ולהקמת מדינה פלשתינאית, ועוד. דברים שגם אם חלק קטן מהם יתממשו, הם יהיו בכייה לדורות ופגיעה בעתידה היהודי של מדינת ישראל.

המאבק על קיומה של ישות יהודית מובהקת בארץ ישראל קיים משחר ההיסטוריה, והצלחתו תלויה בנו יותר משהוא תלוי ביריבינו. בפרשתנו מוריש קונה אברהם את מערת המכפלה בכסף מלא, כדי שלא יהיו תביעות עליה בעתיד, ובסופה מוריש ליצחק את כל רכושו ומורשתו: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק" (בראשית כה ה). החשוב מכל היה העברת הזכות על ארץ ישראל ליצחק. ומנגד, הוא מרחיק מירושה זו את בני הפלגשים: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (שם, פס' ו).

ספר הכוזרי מסכם את תולדות המאבק ההיסטורי על מורשת הזכות על הארץ: "על הארץ הזאת נפלה המחלוקת והקינאה בראשונה בין הבל ובין קין, כאשר בקשו לדעת מי משניהם ירצה לבוא במקום אדם כסגולתו וגרעינו, ובזה יהיה הוא היורש את הארץ. וכו'. ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יצחק ובין ישמעאל, ולסוף נדחה ישמעאל וכו'. ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו על אף גבורתו מפני יעקב עם כל חולשתו" (כוזרי, מאמר שני, כד).

גם לאורך ההיסטוריה היו ניסיונות לשלול זכות זו בדרכים שונות. אחת מהן מופיעה במדרש בפרשתנו ובגמרא, כאשר לאחר שנים רבות באים צאצאי ישמעאל והפלגשים לטעון בצורה מניפולטיבית בפני אלכסנדר מוקדון לזכותם על הארץ, ודורשים להקים בה ישות רב-לאומית: "וְשׁוּב פַּעַם אַחַת בָּאוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן. אָמְרוּ לוֹ: אֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁלָּנוּ וְשֶׁלָּכֶם, דִּכְתִיב 'וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם' וּכְתִיב 'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם'. אָמַר לָהֶן גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן. אִם יְנַצְּחוּנִי אִמְרוּ: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנִי אֲנַצֵּחַ אוֹתָם אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ נִצְּחַתְכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת, הָלַךְ וְדָן עִמָּהֶן. אָמַר לָהֶם: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִין רְאָיָיה? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶן: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא רְאָיָיה אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת'. אָב שֶׁנָּתַן אֲגִטִּין לְבָנָיו בְּחַיָּיו (שטרות כתובים, המעידים למי ניתנה הירושה, א.ש.) וְשִׁיגֵּר זֶה מֵעַל זֶה, כְּלוּם יֵשׁ לָזֶה עַל זֶה כְּלוּם?". (סנהדרין צא א, ובילקוט בפרשתנו).

בכך הוכרע הוויכוח בפני אלכסנדר מוקדון. אולם הוויכוח חוזר לאורך ההיסטוריה, לובש צורה ופושט צורה. התורה מלמדת אותנו שכאשר אנחנו מאמינים בזכותנו ועומדים עליה בתוקף, אנחנו יכולים להתמודד עם כל המערערים על זכותנו. ואילו כאשר יש בתוכנו מי שמוכנים, למען אינטרסים של כוח ושלטון, לתת לגיטימציה לערעור על זכותנו – הדבר מחליש אותה.

עם ישראל לא ויתר ולעולם לא יוותר על ארצו. עלינו להתעשת ולמנוע הקמת קואליציה שמבוססת על תומכי טרור ששוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.