הרכוש שירד למצרים

הרכוש שירד למצרים
הרב אהרון בק, ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון

כאשר יורדים יעקב ובניו למצרים, הם לוקחים איתם את כל רכושם: "ויקחו את מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ כנען, ויבואו מצרימה יעקב וכל זרעו איתו".
רש"י מדקדק להקשיב למילים המיותרות-לכאורה: "אשר רכשו בארץ כנען". מה באות מילים אלו להשמיע? נראה שמילים אלו מצמצמות את תיאור רכושו של יעקב המורד למצרים, כלומר: יעקב לוקח איתו דווקא את הרכוש אשר רכש בארץ כנען; משמע – רכוש אחר לא לקח איתו. מהו רכוש זה? על כך משיב רש"י:
"אשר רכשו בארץ כנען – אבל מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה. אמר: נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי. וזהו (מה שנאמר בפרשת ויחי): 'אשר כריתי לי' – העמיד לו ציבורין של זהב וכסף כמין כרי (=ערימה) ואמר לו: טול את אלו".
יעקב אינו לוקח איתו את הרכוש שרכש בארם, בבית לבן. את כל הנכסים הללו הוא נותן לעשו עבור חלקו במערת המכפלה. מן הראוי לציין, שמקורם של דברים אלו של רש"י הוא במדרש (תנחומא קדום לפרשת וישלח); אולם במדרש נזכרת רק מכירת חלקו של עשו במערה ליעקב תמורת כרי של זהב (על-פי הפסוק "אשר כריתי לי"), אך העובדה שכרי זה היה עשוי מנכסי חוץ לארץ של יעקב – היא תוספת של רש"י, על סמך דיוקו בפסוקנו.
דברי אגדה אלו של רש"י מהווים הזדמנות נפלאה ללימוד מדרש. שכן לא מסתבר להניח שכל שרש"י (והתורה) ביקש ללמדנו הוא את מקורותיו הפיננסיים של יעקב, ואיזה חלק מנכסיו הוריד איתו למצרים. כמו כן, קשה לתלות מדרש שלם, על אודות קניית חלקו של עשו במערת המכפלה, על מילים בודדות בפסוק שלנו. מסתבר, אפוא, שדברי האגדה שבפירוש רש"י באים להשמיע לנו מסר כלשהו, והם עושים זאת ע"י תליית הרעיון בזיהוי נכסיו של יעקב.
הבה נעיין במדרש. העובדה המעניינת והמפתיעה בו היא תיאור חלקו של עשו במערת המכפלה. לנו ברורה מאליה הידיעה, כי במערה טמונים אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב. מעולם לא שיערנו שמישהו אחר אמור היה להתווסף לרשימה זו. והנה משמיע לנו המדרש כי גם לעשו היה חלק במערה.
ואכן, כאשר אנו חושבים על כך פעם נוספת, ראוי היה עשו גם הוא לחלק במערה, כאחד מבני משפחת אברהם ויצחק. גם עשו צריך היה להיקבר במערה, ביחד עם אשתו (או: נשותיו). כיצד ויתר הלה על חלקו? את הפער הזה בא המדרש להשלים: יעקב קנה מעשו את חלקו במערה.
ננסה להבין: מהי המשמעות של הקבורה במערת המכפלה? התשובה לכך פשוטה: במערה נטמנו רק אלו שהשתייכו למשפחת אברהם, שהיוו את אבות האומה הישראלית. מסיבה זו לא העלנו בדעתנו בראשונה כי גם לעשו ישנו חלק במערה. לאור זאת נוכל להבין, שהשאלה: מי ייקבר במערה, עשו או יעקב? – מהווה ביטוי לשאלה המשמעותית הרבה יותר: מיהו הממשיך של בית אברהם? ממי תצא האומה הישראלית?
המדרש מגלה לנו, שלעשו אכן היה חלק במערה; אולם יעקב רכש אותו בנכסי חוץ לארץ. אם מיטיבים אנו להבין את שפת הסימנים של המדרש, הרי שפירוש הדברים הוא: עד שחזר יעקב לארץ, אחרי עשרות שנות גלות בארם, לא היה ברור אם יהיה זה הוא שימשיך את דרך האבות, או דווקא אחיו עשו (או שניהם?). יעקב זכה לבלעדיות רק בזכות "נכסי חוץ לארץ" – כלומר: בזכות שהותו בגלות. שנות הטלטולים הארוכות של יעקב בארם, על כל תלאותיהן, הן הן שזיכו אותו להיות ממשיך הדרך.
שנות חייו של יעקב מתחלקות, אם כן, לשני פרקים: שנות הגלות בארם ושנותיו מאז שחזר לארץ. בלשון המדרש: "נכסי חוץ לארץ" ו"רכושם אשר רכשו בארץ כנען". בראשית חייו היה על יעקב לעבור מסכת ייסורים קשה וארוכה על מנת לזכות בתואר של ממשיך בית אברהם; ותמורת שנים אלו זכה יעקב בתואר זה. מעתה, כאשר שב לארץ ישראל (והחל לצבור רכוש ארצישראלי) מתחיל פרק חדש בחייו. עכשיו התברר כי יעקב הוא האב הממשיך, ופועלו מעתה יהיה נובע מתפקידו.
כאשר יורדים יעקב ובניו למצרים הם נוטלים איתם את רכוש ארץ כנען, כלומר: ירידתו של יעקב נעשית לאור היותו האב הממשיך, ובתור שכזה נדרש יעקב עתה לרדת למצרים. הורדת רכוש ארץ כנען לשם – כמוה כהגדרת משימה מחודשת ליעקב: הוא יורד למצרים כדי לצעוד שם צעד נוסף אל עבר מילוא ייעודו. שם יוכל האב השלישי לממש את משימתו, בדרכו לייסוד האומה הישראלית.
ויגש תשס"ו