מערכת שבתוןתכונת יוסף המתגלה לאחיו
ד"ר צבי ירבלום – מנהל קרית החינוך אמי"ת כפר בתיה
"ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו" (בראשית מה,א). במדרש תנחומא מוסבר מדוע יוסף התוודע לאחיו ביחידות למרות הסכנה שאחיו יהרגוהו: "אמר יוסף בלבו: מוטב שאהרג ולא אבייש את אחי בפני המצרים". כאשר בוחנים את קורות יוסף רואים שהימנעותו מלבייש את אחיו לא הייתה חד-פעמית אלא זהירות תמידית. כך מסביר הרב יעקב צבי מקלנבורג, בעל "הכתב והקבלה", את העובדה שיוסף בהיותו נער הביא את דיבת אחיו דווקא אל אביהם (לז,ב): "לא התנהג יוסף ככל מוצאי דבה שכוונתם לבייש את מי שנאמר עליו ולהבאיש ריחו בעיני זרים, אבל הוא לא הביא הדבה כי אם אל אביהם, והוא יחפש בדרכיהם וידריכם בדרך הישרה כאב אל בנים". מאוחר יותר, בספור עלילת הגביע כאשר יוסף מורה "לאשר על ביתו" לרדוף אחר אחיו נאמר "והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה" (מד,ד) ומסביר בעל "הכתב והקבלה": "כלומר, לא תדבר אליהם דבר עד שתשיגם ותגיע אליהם אז תדבר עמהם פנים אל פנים, ולא תצעק אליהם עודך רחוק מהם ולומר תפשו הגנבים כדי שלא ירגיש אדם אחר בדבר ושלא לביישם". כאשר שבים האחים אל יוסף נאמר: "ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם" (מד,יד) בילקוט שמעוני מוסבר: "למוד היה לצאת בכל יום לבימה לדון ואותו יום לא הלך שלא לבייש את אחיו מפני מצרים". תכונה זו המתגלה ביוסף מתרצת לדברי הרב חיים בן עטר, בעל "אור החיים", (מה,כו) את שאלתו ביחס ליוסף: "אלא אחר שעלה לגדולה למה לא כתב אגרת לאביו להפיג צערו?", ותשובתו "והוא על דרך אומרם ז"ל (ברכות מג,ע"ב) מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו, וחש על כבוד האחים מלביישם לפני יעקב ויצחק וכל זרע יעקב, וסבל שישאר אביו בצערו מלביישם". האמרה המצוטטת ממסכת ברכות נלמדת מתמר "שלא רצתה להלבין פני חמיה לאמר בפרסום שממנו היא הרה, ולולי שמצאה הערבון והודיעו הדבר ברמז היתה נידונת בשריפה ולא תלבין פניו" (החינוך, מצוה רמ). חז"ל מתייחסים בחומרה רבה למלבין פני חברו ברבים: "תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא נח, ע"ב), ומסביר המהר"ל בנתיב אהבת הרע: "כי מי שמלבין חבירו הוא שמכבה אור הפנים שהוא האדם כמו שמכבה את הנר, וזה נקרא שפיכת דם של אדם…ולפיכך אמר המלבין פני חבירו כאלו שופך דמים, כי המלבין מבטל צורת האדם כי הפנים של אדם הוא הכרתו שהוא עיקר האדם שבו יוכר ויובדל". בספר "מנורת המאור" (אות נח) מצוטטת אמרת רבי אלעזר המודעי שהמלבין פני חברו ברבים, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא (אבות ג,יא) ומסביר הרב יצחק אבוהב: "שיש לו לאדם לשמר פיו ולשונו שלא יכשל בעברה כזאת לאבד עולמו בשעה אחת. ואם יזכה לינצל כל ימיו מחטא זה, האל יתברך יצילהו מכל צרה ויצאו ממנו בנים הגונים, כמו שמצינו שארע לתמר, כי בזכות שהיתה מפלת עצמה לשריפה כדי שלא תלבין פני יהודה, זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים". אנו נמצאים בתקופת בחירות שבה לצערנו הלשון פזיזה והמטרה מקדשת את האמצעים ושומה עלינו ללמוד מדרכו של יוסף הצדיק ולנקוט בזהירות יתר בכל דבור ודבור הן לקרובים לנו והן לרחוקים מאיתנו ונזכה לקדש שם שמים ברבים.
תשס"ט
