מפולת כלכלית מתרחשת מתאוות הציד

יצחק ורבקה זוכים לזוג תאומים השונים בדרכם ובאופיים:
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. (כה,כז)

הרשב"ם מפרש, שהתורה מתארת את העיסוקים של יעקב ועשו. עשו הוא צייד ויעקב הוא רועה צאן. לעומתו, אבן עזרא ורש"י סבורים שהתורה מתארת תכונות אופי שונות של עשו ויעקב. עשו הוא איש ציד ממולח ורמאי לעומתו יעקב איש תם וישר. הגרי"ד סולוביציק הלך בדרכם של רש"י ואבן עזרא והסביר את סכנותיה של חברה קפיטליסטית ורכושנית. לדעתו, הצייד נלחם בלהט ובעוז את מלחמת קיום החיים. הוא מבקש להרוויח בכל מחיר, וסומך על חרבו וקשתו. הוא מתוחכם ואף עלול להיות מסוכן, שכן פעמים הוא פועל בלהט ללא רחמים ופוגע בדרכו בחלשים ממנו. 'איש ציד' הוא 'איש שדה' חותר להשיג את הונו ורכושו ולבסוף מבקש הוא הנאות ועושר. הציד בנוי על תכונה "שכל הגדול בולע את חברו" וכך גם תחרות כלכלית בנויה על 'דריסת רגל' וחברות גדולות מחסלות את הקטנות. לא כל החברות בנויות על אדני צדק ומשפט ולא על חסד ורחמים.
לעומתו איש תם אינו סובל עוול, הוא רודף צדק ומוסר. את פרנסתו הוא מוצא ביושר ואינו מוכן לפגוע באחר. בתקופת המדבר נחשף עם ישראל לכלכלה לאומית מסוג אחר. בעת ירידת המן הופעלה מערכת ריסון משומנת ומדוקדקת. "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ". מי שצבר יותר ממכסתו נקנס: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ". ומי שאינו מאמין ולוקט בשעות של מנוחת – הנפש, במועד שעליו להיות עם משפחתו אינו מוצא: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ". אמנם, לאחר הכניסה לארץ ישראל המן הופסק והחלה תקופה יצרנית, שהאדם משיג את לחמו בזיעת אפו, אולם אין להתעלם מצורך של ריסון והצבת גבולות.
עשו משועבד לעבודתו, הוא תאב לממון ואפילו בשעה שהוא מגיע לביתו הוא בשיכרון חושים. בשעה שהוא מריח 'נזיד עדשים' הוא פונה בבקשה: " הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי". עשו חוזר לביתו עייף פיזית ומותש נפשית. הוא פוגש בבית ובאהל את יעקב השלו השקוע בעולם רוחני. הוא חוזר ממסע החיים והוא מגלה שיש טוב אחר שהוא נצחי יותר. הוא מכיר באותו הרגע, שהבכורה מגיעה ליעקב אחיו. ובסופו של דבר הוא מוותר על בכורתו. דרכיהם השונות של עשו ויעקב מודגשות בברכות השונות שקבלו מיצחק אביהם.
בברכתו של יעקב נאמר: " וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" יעקב מכיר, שכל מחייתו היא מהקב"ה. לעומתו, עשו: "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל". עשו אינו מודע לנתינה משמים, הוא קובע את מושבו במקום מדושן המלא בתענוגות, את מחייתו הוא משיג באמצעות החרב, "על חרבך תחיה".
בעולם של יעקב קיימת תודעה חזקה של "ויתן לך אלוקים" ובעולמו של עשו מאמינים בציד ובחרב, בעורמה ובמרמה.
לא ניתן לסלול דרך לרבים כדוגמת יעקב 'איש יושב אהלים'. אולם מצד שני, אסור להיות 'איש ציד, איש שדה'. כולנו התחנכנו לחסוך כסף, לבטח את עצמנו מפני סכנות גופניות וכלכליות, אולם צריך לזכור ולרסן את ה'ציד'. אסור להגיע למצב של ליקוט בלתי פוסק אלא לדעת להיות גם איש של אוהל, המכיר את משפחתו ומטפל בילדיו ומשקיע בחינוכם.
מי שמכיר בברכתו של יעקב "ויתן לך אלוקים" יידע לשלב נכון בין האהל ובין השדה, בין הצידה ובין התמימות. לא יחפש יתר על מידה, אלא חייו יהיו חיים של חול ושל קדש, חיים של עשייה ושל שבת.
בימים אלו אנו עדים למשבר כלכלי עולמי. חברות נדל"ן גדולות , בנקים וחברות השקעה השקיעו הון של כסף והגביהו עוף באמצעות 'מינופים' על מנת להשיג יותר ולהרוויח. בינתיים חברות הללו נופלות ופושטות רגל. המיתון עוד לפנינו וגל של פיטורים משחר לפתחנו. התוצאה הנוראית מהתנהלות בלתי אחראית זו, שהציבור הרחב והשכבות מהמעמד הבינוני והחלש, שחסכו שנים את כספם ועבדו בהתמדה במקום עבודתם יסבלו וחייהם ייהפכו לקשים יותר. לפעמים איש הציד פוגע באותם אנשים תמימים יושבי האוהלים. נקווה שלאחר שהעשן ייעלם נחזור לעולם מתוקן יותר ומוסרי יותר.
תש"ע