ד"ר עמוס בר דעד"ר עמוס בר דע
הצדיק והחכם שתי בריות הן המונעים משתי הוויות רוחניות שונות, שניהם נכספים לדבוק בטמיר מכל טמירים דרך כוחות רוחניים נבדלים. החכם פורש אל העיסוק בחכמת התורה, מברר ומצרף גדרים בהלכה מבדיל בין האסור והמותר בין החייב לזכאי, הן אם הוא כ"סיני" הבקי בתורה הסדורה מסיני והן אם הוא נחשב ל"עוקר הרים וטוחנן זה בזה" – חריף היודע בפלפולו להוציא ולהביא בכל ענייני ההלכה, ובהווייתו השכלית פוגש הוא בדעת עליון ומתוודע לנעלם מכל. החכם אשר נתון בפסגות הדעת בהוויה רעיונית מופשטת אינו נכסף לעולם המעשה השפל והעכור. לעומתו, הצדיק עורג אל קונו מתוך חוויה אחרת לגמרי, הוא דבק באלוקיו דרך מידותיו, הוא יגע לצרפם ולטהרן דרך מסילת ישרים כדי שדרכו תהיה שלמה עם אלוקים ואנשים. הווייתו של הצדיק מתבטאת בהתנהגותו בתוך עולם המעשה "מתהלך בתומו צדיק" (משלי כ׳ ז'), "נח איש צדיק את האלוקים התהלך נח". בעוד החכם עוסק בקוגניטיבי הצדיק עניינו בקונטיבי, בכוונה והרצייה הראויה והשלמה. החכם מייצג את חוכמת התורה, את ערך ה"אמת", את כוחו של משה רבנו אשר מבחינתו "ייקוב הדין את ההר", ולעומתו הצדיק מייצג את העבודה, את ה"שלום", את כוחו של אהרון "אוהב שלום…"
בעיקרן אין שתי הוויות אלו תלויות זו בזו, שכן חוכמתו של הגדול בתורה אינה ערובה למידות נעלות; ויש אף כי למדנותו של החכם מציבה מכשלה, בעיקר בנטייה לפתח את אותו ההיבריס המצוי אצל גדולי הדעה וההשכלה אשר ניצבים על מגדל השן ומשקיפים אל ההמון הנבער מלמעלה, ואין מידותיו של הצדיק מבטיחות לו חכמה, כי יגיעת התורה ויגיעת הצדיק אינן אותה יגיעה. ומה יבכר האדם מישראל? לאן ישאף ואת מי יעריך יותר, את הצדיק או את החכם? האם את "יסוד החסידות ושרש העבודה" של רמח"ל או שמא את "יסוד היסודות ועמוד החכמות" של הרמב"ם?
הערכת חכמת התורה כשלעצמה מציבה לכאורה בעיה דתית, שכן היא אינה תלויה רק במאמץ של האדם עצמו אלא תלויה גם בכשרון הנתון מראש. התלמוד במסכת נידה דף ט"ז מביא מדברי רבי חנינא בר פפא: "אותו מלאך הממונה על ההיריון לילה שמו וכו׳ ואומר לפניו רבש״ע טיפה זו מה תהא עליה, גיבור או חלש הכם או טיפש עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק לא קאמר, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". מדברי רב חנינא מובן כי החכמה היא מתנת אל, ואין בקניינה הזדמנות שווה לכל אדם; ולעומתה הצדיקות אינה בידי שמים ולכל אדם ניתנת הזדמנות שווה לרכוש אותה על ידי עבודה על מידותיו, ואף יכול הוא להגיע למעמד של צדיק גמור. כיצד נוכל להעריך אדם חריף וחד שכל שכשרונותיו המולדות אפשרו לו להגיע למעלות בידיעת התורה יותר מאדם שלא ניחן בכשרונות אלו, והרי באופן זה אין אנו מערכים סגולה דתית אלא כשרון שכלי שאינו תלוי באדם עצמו?
אמנם המעמדות הדתיים בתורה כגון מעמד עם ישראל כעם סגולה מכל העמים, מעמד הלוויה והכהונה ומעמד המלך – הם ביסודם מעמדות מורשים ולא נרכשים, אך הם משמשים רק כנקודות פתיחה. אין עם ישראל נדרש לבנות חברת קאסטות, אלא הוא נדרש לקחת את הנתונים הטבעיים ולבנות עליהם נדבך הקשור במאמץ האישי. מעמדו של החכם לא נתון לו מראש גם אם הוא בעל כשרון אלא אם יוסיף על חכמתו את עבודת ה' אשר מכשירה אותו לקבל את המעמד התורני הנכסף משום ש"ראשית חכמה יראת ה'". אין תורתו של החכם כשלעצמה בעלת מעמד אלא כאשר היא באה יחד עם העבודה. יעקב אבינו "איש תם יושב אוהלים" אינו שלם עד אשר הוא מטמיע את תורתו בעולם המעשה, בעבודה על התנהגותו בכל הסיטואציות האנושיות שעבר בימי חייו, ודווקא חותם המציאות מכתירו בשם "ישר-אל". דמות יוסף חקוקה ושזורה בדמותו של יעקב "אלה תולדות יעקב יוסף…"; הוא המקבל את התואר "יוסף הצדיק" בעקבות התנהגותו בעולם המעשה בתוך תרבות זרה ועויינת. כמו יוסף גם בני מתתיהו החשמונאי שמרדו במלכות יוון הרשעה עליהם נאמר בתפילת על הניסים "רשעים ביד צדיקים".
תש"ע
