מערכת שבתוןמצוות הבדלה
הרב מתן גלידאי
נחלקו הראשונים בשאלה מהו מקורה של החובה לעשות הבדלה בסיומה של השבת. לדעת הרמב"ם (הלכות שבת פכ"ט ה"א), חובה זו כלולה במצווה דאורייתא של "זכור את יום השבת לקדשו". לדעתו מצווה זו קובעת שיש לזכור ולהזכיר את מעלתה וקדושתה של השבת, הן בכניסתה של השבת, בעשיית הקידוש, והן ביציאתה, בהבדלה. ואילו המגיד משנה על אתר מביא דעה, האומרת שמצוות ההבדלה נלמדת מן הפסוק "ולהבדיל בין הקֹדש ובין החֹל".
בין שני המקורות הללו ישנו הבדל עקרוני. לפי הרמב"ם ההבדלה היא חלק ממצווֹת השבת. אנו חייבים לקדש את השבת ולהדגיש את מעלתה, ובמסגרת זו אנו מצֻווים לעשות מעין טקס פרֵדה מן השבת ולציין את הירידה ברמת הקדושה שאנו מרגישים עם החזרה לימות החול. ואילו לפי הדעה השנייה ההבדלה אינה אחת ממצוות השבת ואינה באה לתת כבוד לשבת. מטרתה להביא את האדם לידי הכרה עקרונית בעובדה שעולמנו אינו חד-גוני אלא יש בו הפרדה בין הקודש ובין החול. עם עזיבת השבת חש האדם בשינוי שבין הקודש ובין החול, ואומר דברי שבח לקב"ה על העולם המורכב שברא.
יש ראשונים הסבורים שההבדלה היא בכלל מצווה מדרבנן, אולם גם בין הראשונים הללו קיימת מחלוקת דומה בנוגע לאופי המצווה: יש אומרים שזהו אחד מדיני השבת, וחכמים למעשה הרחיבו את מצוות "זכור את יום השבת לקדשו" כך שתחול גם ביציאת השבת (מאירי ברכות כ:), ויש אומרים שהבדלה היא מצווה נפרדת של חכמים להבדיל בין קודש לחול, ואינה חלק מדיני השבת (אורחות חיים, הלכות הבדלה).
מן האחרונים עולות נפקא-מינות שונות למחלוקת זו. אחת מהן נוגעת לשאלה האם נשים חייבות בהבדלה. כידוע, נשים פטורות ממצווֹת עשה שהזמן גרמן, ובכל זאת הן חייבות בקידוש ובכל מצווֹת השבת הנלמדות מ"זכור", כשם שהן חייבות באיסורי השבת הנלמדים מ"שמור" – "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" (ברכות כ:). ממילא, אם ההבדלה היא אחת ממצוות השבת ומטרתה להדגיש את כבודה ומעלתה – ברור שנשים חייבות בהבדלה; אולם אם ההבדלה היא מצווה נפרדת שאינה קשורה לשבת – נשים פטורות ממצוות עשה זו, שהזמן גרמא (להלכה נשים מחמירות לשמוע הבדלה, אולם עדיף שלא יבדילו לעצמן, שמא אינן חייבות בכך).
נפקא-מינה הפוכה תהיה בנוגע לנער שנעשה בר מצווה בדיוק במוצאי שבת – האם הוא חייב בהבדלה? אם זוהי אחת ממצוות השבת – ייתכן שמעיקר הדין הוא פטור ממנה, שהרי בשבת לא היה בר מצווה; אולם אם זוהי חובה נפרדת החלה במוצאי שבת, פשוט שהוא מחויב בה (ולמעשה ברור שעליו לשמוע הבדלה, לפחות מדין חינוך).
מהגמרא בברכות כז: עולה שניתן לבצע הבדלה אפילו לפני צאת השבת, אלא שהראשונים נחלקו האם מותר לנהוג כך מלכתחילה או רק במקרה של אונס ודוחק. הנצי"ב (העמק שאלה קס"ו, א) טען, שאם ההבדלה היא אמירה כללית על ההבדל בין קודש לחול, אין ראוי להבדיל אלא לאחר יציאת השבת, בשעה שהאדם חש במעבר בין קודש לחול, אולם אם ההבדלה באה לתת כבוד לשבת, אפשר להחמיא לשבת גם מעט קודם עזיבתה.
האמת היא, שנוסח ההבדלה נראה מתאים יותר לתפיסה השנייה. בעקבות הגמרא בפסחים קג: אנו מזכירים בהבדלה לא רק את ההבדל בין יום השביעי לששת ימי המעשה, אלא גם הבדלים אחרים, כגון בין אור לחושך ובין ישראל לעמים, ומשמע שהמטרה כאן אינה להדגיש את מעלת השבת דווקא, אלא להכיר באופן כללי ברבדים השונים הקיימים במציאות. לפי שיטת הרמב"ם עלינו לומר, שעיקרה של ההבדלה הוא באזכור ההבדל המהותי בין השבת לימות החול, אלא שכדי לחדד יותר את ההבדל הזה אנו מזכירים אותו בהקשר רחב יותר של הבדלים שונים במציאות בין דברים קדושים יותר וקדושים פחות.
סוכות תשע"א
