הרב ארי לנדאעֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר
הרב ארי לנדא,רב קהילת "נווה אברהם" פ"ת ובמדרשת "אורות עציון"
יוסף יוצא בשליחותו של אביו לבקר את אחיו הרועים בשכם. "וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה" (ל"ז, יד). ומקשה רש"י "והלא חברון בהר, שנאמר: 'ויעלו בנגב ויבא עד חברון'? אלא, מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים – 'גר יהיה זרעך'". האם יעקב גר בהר? נראה מפשוטו של עניין שכן, שהרי היה גר בחברון וחברון העתיקה היא תל רומידה הנמצא על הר. אם כך מה הוא הפשט של הפסוק? נראה כי מעולם לא התכוונו חז"ל להפקיע את משמעות עמק בדרשתם. אך בעמק נמצאת מערת המכפלה. המערה לא שכנה סמוך לעיר, אלא בקצה שדהו של עפרון החתי והשדות, היו בעמק . בביטוי "עמק חברון" ראו חכמי המדרש רמז למערת המכפלה. ייתכן שהבינו, שעד שלא שלח יעקב את יוסף לדרכו המסוכנת צפונה – הלך עם בנו להתפלל על קברו של סבא אברהם בעמק חברון ומשם שלחו. בכך ראו חז"ל במדרשם קשר ברור בין מה שראה אברהם בעת התרדמה שנפלה עליו בברית בין הבתרים, בעת שנאמר לו "גר יהיה זרעך… ארבע מאות שנה" (ט"ו, יב-יג), לבין התחלת מימוש התהליך עם מכירתו של יוסף.
בהמשך דרכו מגיע יוסף לשכם אך אינו מוצא את אחיו. מספר לנו הכתוב "וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש לאמר: מה תבקש? ויאמר: את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רועים?
ויאמר האיש: נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דותינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן" (טו-יז).
ספור 'תמים' זה מעורר תמיהה רבה: מה ראתה התורה שאינה מרבה בתיאורים, להקדיש שלושה פסוקים לתיאור אפיזודה כה שכיחה? מדוע סיפור זה אמור לעניין אותנו?
הרשב"ם נדרש לשאלה זו ומשיב: "להגיד חשיבותו של יוסף נכתב הדבר, שלא רצה לחזור לאביו כשלא מצא את אחיו בשכם, אלא ביקשם עד שמצאם. ואע"פ שהיה יודע שמתקנאים בו הלך וביקשם כמו שאמר לו אביו 'והשיבני דבר' ". עפ"י הרשב"ם רוצה התורה לספר לנו על הדבקות במשימה.
אך הרמב"ן, בפירושו לפרשתנו, מביא פירוש נוסף, יסודי ועמוק. "…ולהודיענו עוד כי 'הגזירה אמת והחריצות שקר' כי זימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם, ולזה התכוונו רבותינו באמרם, כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חינם היה כל הסיפור הזה להודיענו כי 'עצת ה' היא תקום' ".
לפי פירוש הרמב"ן, מבקשת התורה להשמיענו, כי מעל לסיפור האנושי ניצבת ההשגחה הא-לוהית הטווה במסתרים את פרטי העלילה במגמה להביא לירידת יוסף למצרים ובעקבותיו – לגזירת גלות מצרים. ה'איש' – הנראה ליוסף כעובר אורח מקרי, הינו – כדברי הרמב"ן – "מורה דרך שלא מדעתו" ויוסף – שאינו מודע לכך באותה שעה – מגלה במבט לאחור שכל המסלול המפותל שעבר ממכירתו לעבד ועד להתוודעותו אל אחיו הינו פרי ההשגחה העליונה, כדבריו לאחיו: "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי הא-לוהים" (מ"ה, ח). חז"ל במדרש תנחומא (ובעקבותיהם רש"י) אינם מסתפקים בתאור 'האיש' כמלאך נעלם, אלא חושפים את זהותו האישית: " 'וימצאהו איש' – זה גבריאל שנאמר 'והאיש גבריאל' (דניאל ט', כא)". נציין כי המלאך גבריאל, הנראה "כמראה גבר" (דניאל ח', טז) מבטא את מידת הגבורה הכרוכה ב'דינים קשים' – כמבואר בדניאל, ולא בכדי נבחר דווקא הוא להנחות את יוסף בדרך הגבורה והיסורים שעוד נכונה לו.
יש חשיבות לא רק לאיש אלא גם לתשובתו של יוסף "את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רועים?" יוסף שקיבל עליו את שליחותו של אביו, שליחות מסוכנת, כיוון שיודע הוא את יחסם של אחיו אליו, אך אומר הוא ליעקב במילה אחת "הנני" מילה אחת המקבלת את כל השליחויות והמשימות. רואה בשליחותו נדבך נוסף ברצון לפייס את האחים רצון לקבל את אחיו כמות שהם למרות כל המאבק. אולי הוא עשה את כל הדרך רק כדי לומר להם "אחי אתם", ולישב את המתח שנוצר בעקבות החלומות. אך אחיו כבר מרחוק מתחילים לדון בו, לא נותנים לו להתקרב ולהשמיע את דבריו הפשוטים והקצרים – אתם אחי ואתכם אנכי מבקש. חוסר רצונם להקשיב לו מביא בסוף את מכירתו, מצד אחד סיום טרגי למהלך, ומצד שני, אותה השגחה עליונה שמתוך נפילה זו מצמיחה את תחילת המעבר למצרים והשעבוד שם, המהלך אשר בתוכו נוצר עם ישראל.
תשע"ב
