ד"ר פנינה נויבירטבסמוך לבריאת האדם בפרשת בראשית הוא מתברך: (בראשית א', כ"ח): "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ". מייד לאחר מכן מנחה אותו הקב"ה: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה". האדם צמחוני, והוא יתפרנס מפרי האדמה ומפרי האילן. ברם האדם חוטא, ובעקבותיו חוטא קין, עד לשיא השחתת האנושות בפרשתנו פרשת נח. בתום המבול חוזר הקב"ה ומברך את נח ואת בניו בברכת פרו ורבו, הדומה לברכה בה התברך האדם (בראשית ט', א'-ב'): "וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ ". גם כאן, בדומה לסיפור הבריאה, מנחה הקב"ה את נח ממה יתפרנס, אך מה שונה ההנחיה לנח מההנחיה שניתנה לאדם (ג'): "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל". לראשונה, מתיר הקב"ה לאנושות לאכול בשר, ובלשון המדרש (סנהדרין נ"ט:): "אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם וכשבאו בני נח התיר להם שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל".מדוע דווקא עכשיו, כאשר האנושות בשפל מדרגתה, מתאפשרת לראשונה אכילת הבשר?
על פי השפתי חכמים (בראשית ט', ג') מאחר שנח הציל את החיות, הן הפכו למשניות לאדם, עד כי אכילת בשרן הותרה: "לפי שמקודם היו האדם והבהמה שוין כולם מעשה ה' יצרם מן האדמה, ואין לזה יתרון על זה ולמה ימית האחד את חבירו, אבל בזמן המבול שחטאו כולם והיה ראוי שיאבדו כולם אלא שנתקיימו בזכות נח, ובזה היה לו יתרון על הבעלי חיים וכו'" (וכן ר' רבינו בחיי, שם). פירוש זה תמוה. בסיפור הבריאה ניכר כי אין האדם והחיות שווים. האדם הוא היחיד שנברא בצלם אלקים, ועליונותו ניכרת בפרט בכך שהוא הקורא לחיות בשם. גם הטענה לפיה הצלת החיות בידי נח היא ש"התירה את דמן" ואפשרה לנח לאכול אותן קשה. והלא אם נח יצא מגדרו כדי להציל את החיות, מדוע מתיר לו הקב"ה לאכול אותן?
הרב קוק (חזון הצמחונות והשלום, ד') רואה בהיתר אכילת החיות ביטוי למצב המוסרי הנחות של האנושות: "כמה מגוחך הדבר, אם עם כל עוד טומאתו בו, יפשוט טלפיו ויפנה לו לדרך צדקה הרחוקה, להתחסד עם בע"ח, כאילו כבר גמר כל חשבונותיו עם בנ"א הברואים בצלם אלקים, כאילו כבר העמיד הכל על נכון, כבר העביר את שלטון הרשעה והשקר, שנאת עמים וקנאת לאומים, איבת גזעים ומריבת משפחות, המביאה להפיל חללים רבים ולשפך נחלי דמים – כאלו כל אלה כבר אפסו מן הארץ, עד שאין לה לאותה חסידה "האנושית" במה להצטדק כ"א לפנות להעמיד על נכון מוסרה בדרך בע"ח." האדם נברא למציאות הרמונית ומוסרית, והיה אמור לחיות בשלום לצד החיות. ברם האדם שכח כי הוא עצמו נברא בצלם, ולא חס עוד על חיי בני אנוש אחרים. במצב מוסרי ירוד זה, כאשר אדם אינו חס עוד על חיי חברו, צבוע להטיף על צמחונות. במציאות מקולקלת זו, אכילת בשר בהמה תגן מאפשרת ביטוי לתאווה הבהמית של האדם לאכול בשר: "לעת עתה שאין מצב המוסרי מתוקן כלל ורוח הטומאה טרם עבר מן הארץ – אין ספק שהיה הדבר גורם תקלות רבות. התאוה הבהמית לאכל בשר, כשהיתה מתגברת, לא היתה אז מבחנת בין בשר אדם לבהמה." הרב קוק מיחל למציאות מתוקנת, בה יתקן המוסר האנושי, עד כי האדם יהיה ערכי מספיק לחוס על חיי אדם ובהמה (שם, ט'): "ותכונת המוסר תתרומם כ"כ עד כדי הערת הצד החיובי של משפט הבע"ח ביחשו של האדם אליהם". ביטוי לתיקון מוצא הרב קוק במדרש (תנחומא, אמור י"ט) לפיו לעתיד לבוא קרבנות בטלין, כמו גם בנבואת מלאכי (ג'): "וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים" – ה' כמה למנחתנו מן הצומח, ולא לקרבנות מן החי, וכשנתקן דרכנו גם אנו לא ניזקק עוד לקרבנות אלו מן החי.
התרת דמן של החיות שבפרשתנו מלמדת אותנו עד כמה הותר דמו של האדם. איבדנו את מעמדנו ולכן הידרדרנו לאכילת חיות כדי שלא נאכל אחד את השני. עד כמה גדול הפער בין ההבטחה האדירה עמה נברא האדם, לבין המקום הירוד, הפחות, אליו הידרדר. עד כמה גדולה המשימה בידינו להשיב עטרה ליושנה, לתקן את שקלקלנו.
תשע"ד
