יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"ליאיר נוה
בפרשת נח, עוסקים אנו בהרחבה בדור המבול, במבול עצמו, בנח כמנהיג ומעט אם בכלל בארוע שני ודרמטי אף הוא בסיפור "דור הפלגה" – דור "מגדל בבל".
מה מהות הארועים, האם יש קשר ביניהם ומהו מוסר ההשכל שניתן ללמוד מהם.
כבר בסיומה של פרשת בראשית, ניחם הקב"ה על בריאת האדם במתכונת הנוכחית "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" הדור שקדם למבול, דגל באנרכיה כתפיסת עולם, אדם לאדם זאב וכל דאלים גבר. על כן הכל מותר. אין דין ודיין והכח הוא הפוסק היחידי והאחרון. על רקע זה מסכם הפסוק בפרשתנו (ו', יא) "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס".
כל נושא העריות היה פרוץ לחלוטין ללא שום גדר מוסר או נורמות והגזל היה המטבע העובר לסוחר. לא מדובר באנשים חוטאים או אפילו בעם שחרת זאת על דגלו. מדובר בתפיסה של כל הארץ, כך נהג העולם, פשוטו כמשמעו. על רקע התנהגות זו בלט נח שמצא חן בעיני ה' ועליו נאמר הפסוק המפורסם " איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח"
אין ספק שנח היה חריג בתקופתו, אולם האם הוא באמת טיפוס של מנהיג שיכול להוביל את העולם שלאחר המבול לעתיד טוב יותר ולנורמות ברורות יותר. הפרשנים חלוקים באם נח היה צדיק בדורותיו וכל שכן בדורות אחרים, או שמא היה צדיק תמים יחסית לדור שלו בלבד. רש"י טען שכדי להבין את נח חייבים לשים אותו על אותה סקלה עם אברהם אבינו. גם אצל אברהם מופיע בפרשת חיי שרה הפסוק (כד, מ) "ה' אשר התהלכתי לפניו" כחלק מדיווח של אברהם לאליעזר עבדו. לכאורה, גם נח וגם אברהם פעלו מול עולם שהתנהג אחרת לחלוטין מתפיסת עולמם. בדור המבול העולם היה חסר חוק לחלוטין וכולו עסוק בבעילות אסורות ובגזל ואילו בדורו של אברהם היו שטופים בעבודות אלילים המהללת את הקרבת בניהם. אולם עיון מדוקדק מראה כי קיים הבדל גדול בין המנהיגים. אברהם התהלך לפני האלוקים. לקח יוזמה ולא נתן למציאות להוביל. הוא פתח בויכוח עם הוריו ועמו, הוא נלחם בלא חשש בסביבה. הוא היה מוכן במקביל גם להתווכח עם הקב"ה על הצלת ולו צדיק אחד בסדום. נח לעומתו הינו פסיבי לחלוטין. המציאות מוליכה אותו כך לפני המבול וכך מול בניו ובנותיו לאחר המבול, הוא " את נפשו מציל" וכך את משפחתו. הוא לא יוזם ולא פועל הוא בודאי לא מנהיג ולא מפקד. לכן עליו נכתב כי את האלוקים התהלך נח". הוא הולך בעקבות מה שנאמר לו, ללא יוזמה ורצון לעזור לאחרים ולכן הוא צדיק ותמים בדורותיו, אך לא בהשוואה לאברהם אבינו. חז"ל קוראים להם במושגים הבאים נח – "צדיק" חם לו בחורף, אך רק לו חם ואילו אברהם " צדיק כתנור". חם לו וחם לסביבה כולה.
ומכאן ל"דור הפלגה" או לדור מגדל בבל מה באמת היה שם ואיך זה מוסבר לדור המבול ?
מספר דורות לאחר המבול החל נמרוד למלוך על שנער ועל מרחב בבל ויסד את מוסד המלוכה הראשון. לטעמי מנסים נמרוד ואנשיו להסביר איך ניתן להתמודד עם לקחי המבול ואיך למנוע שוב אירוע מעין זה בעתיד. נמרוד ושריו הבינו שהעולם הושמד כי הייתה אנרכיה וכי העובדה שכל דאלים גבר הייתה החוק היחיד שהביאה לחורבנם (זה נכון, אך זה רק חלק מהאמת) לפיכך החליט נמרוד שהתשובה הטובה ביותר לאנרכיה הינה דיקטטורה.
התורה אומרת "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". רוב המפרשים טוענים שבכך ברור שהדור הטיף לאחדות בין האנשים. לטענתי, לא מדובר פה באחדות, מדובר באחידות, מדובר במשטר דיקטטורי שקבע את חוקיו, את השפה ואת סדרי העדיפויות ובכך כל האנשים היו צריכים לדבוק ללא חופש בחירה וללא חופש מחשבה. כדי להקטין את רוחו של האדם החלו לבנות פירמידות ומבני ענק (כמו שאנו מכירים מהמשטר הסובייטי שבניית בניני ענק היתה חלק מדרכו בהנמכת קומת האזרח הפשוט) ויזמו גם את מגדל בבל שראשו יגיע לשמיים. ראשו של המגדל שאמור להגיע לשמיים כדי להיות מגדלור לכל האנשים בעולם שיזכרו שיש מטרה אחת שמקדשת את כל האמצעים. המגדל אמור להגיע לשמים גם כדי להתריס מול אלוהים ולהבהיר שהפעם לא מגיע להם מבול. הפעם אין גזל ואין גילויי עריות. הפעם יש סדר ויש חוק. אולם, גם פה חוק שמוחק את הפרט ושם במקומו באופן מלא את הכלל. חז"ל בפרקי אליעזר מביאים "שכאשר נפלה לבנה מהמגדל היו יושבים שבעה מעצב על העיכוב בלו"ז של הפרוייקט ואילו כאשר נפל פועל ומת היו מביאים את מחליפו וממשיכים את הבנייה במרץ כדי לעמוד בלו"ז. הלבנה חשובה יותר מהאדם, הכלל הוא העיקר המלוכה היא העיקר והפרט הינו פרט שולי לחלוטין.
לסיכום בדור המבול הפרט שם עצמו בלבד במרכז ולכן הושמד. דור הפלגה שם רק את הכלל במרכז ולכן הקב"ה פיזר והפיץ אותם ויצר בפועל את העמים ונקודת איזון אחרת בין הפרט והכלל. המסר העיקרי לנו הינו שגם התורה כבר מתחילת הבריאה יוצרת סדר עדיפויות ברור השחתה וחמס בין אדם לחברו זה החמור ביותר. נדרשת נקודת אזון בין טובת הפרט וטובת הכלל. ובכל מקרה צריך לעשות אבחנה ברורה בין האחדות לבין האחידות. האחידות אסורה ומיותרת. אחידות מביאה להעדפת הלבנה על האדם. האחדות מבורכת ונדרשת ובכוחה להביא לכלל ההישגים האפשריים.
