אלוף יאיר נווה,לשעבר סגן הרמטכ"ל-
אברהם אבינו מיהודי נודד לאסטרטג צבאי מדיני
כשאברהם אבינו יוצא מחרן במצוות אלוקים, ברור לו שמוטלות עליו 3 מטלות כבדות:
א. להמשיך במסע להפצת האמונה באל אחד בעולם
ב. לבנות עם מזרעו שלו.
ג. להגיע ולרשת ארץ אשר תהיה ארץ הבחירה לעם ישראל.
אברהם מתגלגל בנדודיו למצרים ובסוף לארץ כנען, שם מבטיח לו הקב"ה "כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם". לכאורה סיפור שהחל לא קל באור כשדים ומכאן הולך והופך לסיפור הצלחה של יצירת משפחה ועם בארצו.
לאחר מכן, עוסקת הפרשה במלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה ובלקיחת לוט בשבי ע"י ארבעת המלכים. גם פה ישנו סוף מוצלח לסיפור. ניצחון מזהיר ושחרור בני הערובה ע"י אברהם, ומסע ניצחון ברחבי הארץ. אם הכל כל כך טוב מדוע לאחר מלחמה זו מתחילות התהיות אצל אברהם ? מדוע אינו רוצה לקבל תגמול כלשהוא על הצלחתו במלחמה ? "מחוט ועד שרוך נעל"
מדוע דווקא אז שואל אברהם את הקב"ה שנית על מהות המטלות שעליו ועל עתידו ?
השאלה הראשונה איך אבנה עם ואנכי הולך ערירי ?
והשאלה השנייה האם באמת אזכה לקבל את ארץ כנען המובטחת ? " במה אדע כי אירשנה ?"
שתי השאלות זוכות למענה מאת הקב"ה ולהבטחה הכוללת גם את ברית בין הבתרים, אך השאלה החשובה לטעמי הינה מה קרה לאחר המלחמה שערער את בטחונו של אברהם בעתידו ???
נראה לי כי נכון לגשת מזווית מעט שונה לכל סיפור מלחמה זו ולקחיה לאברהם. אברהם מגיע למזרח התיכון ממצרים כשהוא "כבד מאד בכסף במקנה בכסף וזהב. למרות עושרו הרב אברהם יושב באלוני מורא בחברון ונוטע שם את אוהלו.
אברהם שוכן שם אך כנראה עדיין לא רכש או לא קיבל קרקעות להתיישב באופן קבוע במקום. לאברהם מגיע הדיווח על לקיחת בן אחיו לוט כבן ערובה והוא מחליט מייד שעליו לייצר הרתעה, אם פה במזרח התיכון יחשבו שניתן להתנכל אליו ולהיכנס למו"מ על שחרור בני הערובה תמורת רכוש, אין סיכוי לבנות עם יהודי עצמאי ולכן הוא מעריך את חניכיו ומזרז אותם לצאת עמו למלחמה, באופן לא מפתיע אין יותר מדי מתנדבים שמצטרפים אליו. התורה מציינת 318 (לפי חלק מהמפרשים רק אליעזר שהוא בגימטריה 318) כדי להדגיש את המספר המועט שמצטרף אליו מתוך עבדיו הקרובים. גם אשכול ועזר שהינים שכנים ובעלי ברית חתומה עם אברהם מצטרפים למלחמה רק למטרת סיוע מרחוק, תצפיות ולוגיסטיקה. אברהם מצליח בנחישות ליצור מגע עם האויב במרחב דן שבצפון, מוביל את כוחותיו לקרב הלילה הראשון בתנך "ומלוק עליהם לילה הוא ועבדיו, ויכניעם" ומנצח ניצחון מהדהד ומזהיר.
לכאורה אברהם המנצח הצבאי צבר יכולת הרתעה וכושר צבאי מוכח והוא יכול להפוך למוקד של בריתות בארץ כנען. אך לא. כולם מברכים אותו כולל מלכיצדק מלך שלם, כולם עורכים טקסי ניצחון , אך אף אחד לא עושה תחקיר מדוע לא הצטרפו רבים למלחמה, ויותר חמור מלך סדום מציע תגמול לאברהם "והרכוש קח לך". הוא לא מציע לו את הדבר אותו רוצה אברהם, הוא לא מציע קרקע, חלקת ארץ לאברהם המאמין באל אחד. אברהם רומז כי אם לא נותנים לו קרקע אז כל דבר שיינתן הינו בין חוט לשרוך נעל ולא בעבור זה הוא יפסיד את הכבוד ואת ההרתעה שיצר במרחב.
לאחר המלחמה מבין אברהם שאי בעניין ריבוי זרעו "ואנוכי הולך ערער", ולאחר מכן שב ופונה לקב"ה בעניין הארץ "במה אדע כי ארשנה", הרי אם מה שעשיתי עד עכשיו במלחמה האחרונה אינו דיו כדי להפוך אותו לבעל לגיטימי של חלקת הארץ הזו, אזי במה באמת אדע כי אירשנה. על כך עונה לו הקב"ה בברית בין הבתרים" ביום ההוא כרת ה' עם אברהם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת".
אומר הקב"ה לאברהם אמנם אתה חי במזרח התיכון ואין לסמוך פה על בריתות עם השכנים לא עכשיו וכנראה גם לא בעתיד, אך הברית בין הקב"ה לישראל תביא ליישום בניית העם היהודי והפיכת הארץ לארץ הבחירה
תשע"ד