הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)מלאכי ה' שבאים לכלות את סדום נותנים ללוט ולמשפחתו סיכוי, כסא מפלט מהגורל האכזר. חתניו של לוט, לוקחי בנותיו, ממאנים להסכית לתחנוני לוט, ובסכלותם דנו את משפחותיהם למיתה איומה. רעייתו של לוט גם היא, מבקשת להציץ בנעשה בעיר הולדתה ונהפכת לנציב מלח, עונש מוות מקורי במיוחד על חטא ועוון של המריית פי המלאך. כך לשון הכתוב (בראשית יט, יז-כו): "וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה […] וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל ישְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח".
עם זאת, הכתוב לא כל כך ברור בכל הנוגע לטיב המעשה של אשת לוט. כך לשון השפתי חכמים בהבנת רש"י על אתר: "דקשה לרש"י למה לא כתיב מאחריה, אלא הכי פירושו כשהיתה מאחריו היתה מבטת". דבריו אלה נסמכים על מחלוקת הראשונים בהבנת המילה "מאחריו". יש המבארים שהסתכלה מאחרי לוט (רש"י, ראב"ע), יש המבאים שהסתכלה מאחרי המלאך שליווה אותם (רבנו בחיי, וכן הוא בחלק מהתרגומים הישנים), ובפירושו של ר' יעקב בעל הטורים הביא מסורת אחרת בשם רש"י, לפיה הסתכלה אשת לוט מאחרי ציוויו של המלאך, כלומר, לשון מליצית לאי-ציות להוראתו. פירוש מרתק ניתן ללמוד מדברי הפרקי דר' אליעזר (פרק כה):
"אמר להם 'אל תביטו לאחוריכם, שהרי ירדה שכינתו של הב"ה להמטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש'. עירית (יש נוסחאות שגורסות עידית) אשתו של לוט, נכמרו רחמה על בנותיה הנשואות, והביטה לאחריה לראות אם הולכות אחריה אם לא, וראת אחרי השכינה, ונעשית נציב מלח, שנאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח".
לפי זה ניתן אולי לטעון שמאחריו היינו מאחרי השכינה. עם זאת, יש שהלכו בכיוונים אחרים בבואם להבין את קורותיה של אשת לוט. פירוש נאה במיוחד מופיע בכתבי ר' יצחק יוסף צינגולי (ספר אמרי בינה, ליוורנו תרמ"ג):
"הנה אשת לוט אחר שהעבירו המלאכים הפחד ורעדה ממנה והצילוה בעיר צוער, אז כשהיתה ברוחה זכרה את ככר ארץ מולדתה והביטה אחריו, רוצה לומר חפצה לשוב עוד בארץ מולדתה לנהוג כמנהגיה וכמנהג הרשעים שישבו בה לפנים. וה' יתברך כשראה אותה מחזקת ברשעתה אמר תמות גם היא מות רשעים ותהי אחריתה כמותם, ומיתתה תהיה לזכרון לדורות הבאות אחריה כי גופה לא ישוב אל עפר כשהיה, אך יהיה לדור דור נציב מלח".
כלומר, לא הבטה פיסית אחרי גוו של לוט היתה כאן, כי אם השתוקקות לדרך חיים מושחתת, חוסר הפנמה של הזעזוע הגדול שגרם הא-ל לעולם לנוכח הרקב שאחז בסדום ובנותיה. הפירוש הזה נסמך על המיקום של ההבטה של אשת לוט בפסוקים, אחרי שלוט כבר מגיע אל צוער. לפי רי"י צינגולי היתה ההבטה זמן רב אחרי שהמלאך הפך את לוט, ולא אירוע מיידי בסערת ההפיכה.
הגישה החינוכית המשתקפת כאן הולמת את התפקיד ההיסטורי שנטל עליו הרב צינגולי, בן המאה התשע עשרה למניינם, שהתמודד רבות עם אתגרי המודרנה באיטליה, שבאופן מסורתי יהודיה נהו אחרי ליברליות ורוחות מתקדמות. מוצאו מהעיירה צינגולי, עיירת חסות של האפיפיורים במזרח איטליה, על חוף הים האדריאטי, אולם את רבנותו ניהל בעיירה ורצלי, בצפונה של איטליה, ושם היה עליו להתמודד עם כמה וכמה אתגרים הלכתיים מעניינים. על אתגרים אלה אנו למדים משו"ת ויען יצחק, מפרי עטו של הרב יצחק רפאל אשכנזי מאנקונה. הלה שימש משענת לרב צינגולי הן בשאלת מנהגי ישראל (ביחס לחנוכת בית עלמין חדש בעיירה, שלימים חולל בצלבי קרס לפני פחות משנה בידי בני בליעל), והן בשאלת מנהיגות חינוכית בעירו. זאת כאשר הרב צינגולי נאלץ להתמודד עם דרישות מצד הקהל לקצר את תפילות הימים הנוראים, ולהשמיט חלק מחזרות הש"ץ והפיוטים.
הרב אשכנזי שיתף גם את ידידו הדגול מליוורנו תלמיד החכמים ואיש האשכולות, הרב אליהו בן-אמוזג, בשאלה זו, ואכן שניהם המליצו לנוכח הפצרות הקהל על אופני קיצור של התפילה, איש איש כדרכו (הרב בן-אמוזג העדיף תפלה בלחש על פני חזרות הש"ץ, בעוד הרב אשכנזי העדיף להסיר כליל את הפיוטים, ולהותיר רק כמה פיוטים שמעוררים את הלב לתשובה, מפרי עטם של ר"ש אבן גבירול וריה"ל; המתבונן שם יראה שנוסח התפילה שהיה מדובר בו הוא נוסח אשכנזי, כפי שהיה נהוג בקרב קהילות רבות בצפון איטליה).
מפירושו של הרב צינגולי שהבאנו ניתן לראות עד כמה ראה בהפנמה את יסוד העבודה הדתית. העובדה שמעשיו של אדם משדרים שדרים שזרים למהותו הפנימית מסוכנת ביותר, והתיקון והתשובה צריכים לנבוע כתוצאה מרצון פנימי, ולהשפיע הן על המעשים אך בעיקר על הלבבות.
תשע"ד
