מערכת שבתוןכיצד בוחנים נביא?
הרב עמיעד גלזר, רב קהילת 'חזון נריה', וראש כולל 'אורות נחמיה', אלעד.
תמוה מאוד חששו של יעקב מפני עשיו – "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ", על אף ההבטחה המפורשת שנאמרה לו בצאתו לחרן – "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ". הגמ' בברכות (ד, א) אומרת כי חששו לא נבע מחוסר אמונה ח"ו, אלא מ"שמא יגרום החטא". כלומר, גם כשיש נבואה מפורשת, יתכן שלא תתממש בעטיו של חטא.
הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה תמה על כך, שהרי התורה אומרת מפורשות שנבואה היא דבר שמתממש, ושאפשר לבחון אמיתות הנביא בהתגשמות נבואותיו? ואף כי מוסכם על הפרשנים כי נבואה רעה יכולה שלא להתגשם, במקרה שיחזרו בתשובה, כמו נבואת יונה "עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת", אולם נבואה טובה לא תשתנה אף בעטיו של חטא, מאחר שאחרת לא תהיה דרך לבחון נביא.
מיישב הרמב"ם, כי רק נבואה שצריכה מבחן, כגון נביא שנשלח לאחרים, לא יתכן שתתבטל נבואתו הטובה. אולם נבואה שמקבל נביא לצורך עצמו, מאחר שמבחינתו המבחן מיותר, שהרי יודע באמיתות נבואתו, א"כ גם נבואה טובה כ"וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ", יתכן שיגרום החטא לביטולה, כשם שחשש יעקב.
ר' מאיר שמחה מדווינסק משתמש בדברי הרמב"ם ע"מ להסביר מדוע רק שרה מקבלת ביקורת – למה זה צחקה שרה, ולא אברהם שגם הוא צחק. אברהם קיבל את הנבואה בעצמו וא"כ עלולה להתבטל מפני החטא, ואילו שרה שמקבלת הנבואה בעקיפין ע"י אברהם, אל לה לחוש שנבואה טובה זו תיבטל (אומנם אונקלוס תרגם אצל שרה וחייכת – צחקה, ואילו אצל אברהם וחדי – שמח).
לאור דברי הרמב"ם הקשה הצל"ח (בעל שו"ת נודע ביהודה) מהמשך הגמ' בברכות – שמפרשת את הפסוק משירת משה – "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ". עד יעבר עמך ה' – זו ביאה (לארץ בפעם) ראשונה, עד יעבר עם זו קנית – זו ביאה (לארץ בפעם) שנייה. מכאן אמרו חכמים: ראויים היו ישראל להיעשות להם נס בימי עזרא, כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא. והרי מדובר בנבואת טובה שקיבל משה עבור ישראל, והיאך יגרום החטא לביטולה?
הצל"ח המשיך את העיקרון שטבע הרמב"ם, ותירץ, שלמשה רבנו הובטח – "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם", שלעולם לא יערערו על נבואתו, ממילא נבואתו אינה צריכה מבחן, וא"כ יש חשש שלא תתגשם מחמת החטא.
אומנם ר' מאיר שמחה מדווינסק, נראה שסבר שגם נבואה חיובית של משה לא תיבטל, שהרי בביאורו – "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם", שאל מדוע מסר הקב"ה את בריתו לפינחס דרך משה ולא ישירות? ותירץ כאמור, כדי שלא תבטל הנבואה לעולם. ולדעת הצל"ח ניתן אולי לומר, כי על הים נתנבא משה וכל ישראל (שהרי אמרו חז"ל שהגיעו כולם לדרגות נבואה – ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי), ולא היה צורך בבחינה, אומנם משה המתנבא לישראל לא תתבטל נבואתו.
והנה על הפסוק " יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", תמה רש"י, הרי לא היו במצרים אלא רד"ו שנים? ויישב רש"י בכמה אופנים. ולכאורה אין צריך לזה, כי היא נבואה רעה ויכולה להשתנות לטובה? אומנם יתכן שמאחר שנבואת ברית בין הבתרים מגמתה הייתה טובה שיצאו ממצרים ויחזרו לארץ, ולכן היא מהנבואות שאינן משתנות. אולם יש לדחות זאת, כי מאחר שלא נמסרה הנבואה לאברהם ע"מ להעבירה לאחר, ואברהם היא אינו זקוק לבחינה לעצמו, א"כ אף שבסה"כ היא לטובה, יכולה היא להיבטל.
יש לציין, כי יש נבואות שיכולות להתהפך, משום שמראש הן דו משמעותיות. למשל – "וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" (שאפשר שיהפכו מעשיהם), "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן" (או יתבודדו או יבודדו אותם), "(זכה האדם, הרי אשתו-)עֵזֶר (לא זכה-) כְּנֶגְדּוֹ", "(זכו ישראל, תבוא הגאולה-)בְּעִתָּהּ (לא זכו-)אֲחִישֶׁנָּה", וממילא אין צורך בכללים שהבאנו.
(וישלח תשע"ו)
