מרדכי גרנביץהקו המנחה של הוראות מצב הקורונה למיניהן הוא אחד: התרחקו מבני אדם. 'הניגון' של כל ההרחקות הוא: בני אדם זה דבר מדבק. זאת אמירה קשה, אבל בכל דבר שקורה יש הרי נקודה למחשבה;
אנחנו בעידן שזה הכי נחשב להיות פתוח, רחב אופקים, ושהסתגרות מנטלית כלשהי מריחה לנו שמרנות יתרה ומפוחדת.
אבל יש גם צד שני. חברה זה דבר משפיע מאד, דעתו של אדם מתעצבת תוך כדי 'הליכה', עם המסרים שהוא שומע, עם האווירה בה הוא חי, הדברים בהם הוא צופה, חומרים אותם הוא קורא, ואנשים בחברתם הוא מבלה. ככה אנחנו, יצורים חברתיים.
ופה מגיעה הנקודה: מי שיגיד "אני לא מושפע", כנראה משקר רק לעצמו… אני תמיד מושפע. לטוב ולרע.
אז פתאום זה נהיה כל כך מוחשי, שאינטראקציה עם אנשים עלולה להיות גם מסוכנת לפעמים. שלשמור מרחק זו לא מילה גסה וחשוכה מהעולם המפוחד של פעם. אלא, שגם בימים כתקנן ראוי לאדם לבדוק מידי פעם את החומרים שהוא צורך, במה הוא צופה, והאם זו באמת ה'מסיבה' אליה הוא התכוון להגיע או שמא כדאי לנתק מגע ולבחור מחדש.
אז מה? נחיה בפחד?
וזו התובנה השנייה מימי קורונה; פחד 'אאוט'. הוא מדבק יותר מווירוס, ומזיק כנראה לא פחות. אם אני מודע לסכנות אז אני פחות מאויים מהן, אם אני שומר על הגבולות אני יותר רגוע. אז אם נחזור לנושא הקודם, כשאני מידי פעם עורך מבדק אישי, ביקורת יזומה על הדרך שלי בחיים, המקומות בהם אני מושפע, אז אני באמת יכול גם להיפתח בלי פחד. הפחד מגיע כשאדם חי בלי גבולות ומנותק מתודעת הסכנות, אבל כששומרים על הגבולות אז הפחד לא רלוונטי.
ונקודה שלישית מימי קורונה;
כמה זה מבאס להיות מבודדים, כמה כייף לנו שיש אנשים סביבנו.
העברתי השבוע שיעור ב"זום" לחבורה קבועה שאנחנו לומדים יחד. זה היה לי לא קל. איך אפשר להחליף אנשים חיים – במסך? במציאות אתה מרגיש את הסובבים, את תנועות פניהם, תגובות, אווירה, יש שיח פורה. במסך… זה קצת כמו לדבר לתא קולי, תקשיבו לעצמכם כשאתם מקליטים הודעה ותראו איך נשמע אדם שמדבר בלי פידבק, בלי שאדם עומד מולו קשוב לו ועונה לו…
אז אולי הנקודה הכי חשובה זה כמה אנחנו צריכים זה את זה, כמה צריכים אותנו. השגרה לפעמים מזמנת מצבים של מחלוקות קטנוניות ותככים כאלה ואחרים, אז הנה, יש לנו הזדמנות לעצור לרגע, להסתכל מהצד, ולחשוב על איך היינו רוצים את החיים החברתיים שלנו, את הקשר שלנו עם אחרים. זה הרי מה שקורה עם מצורע, הוא לכלך על אנשים, סכסך, והתורה אומרת לו הלו! לך לבידוד, שכחת איך מתנהגים, תחזור אלינו אחרי שהפנמת כמה יקרים לך הסובבים אותך. קצת עין טובה אף פעם לא תזיק. (ויקרא תש"פ)
