ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)ביחידה ל"חקלאות על-פי הלכה" שבמכון הוולקני 'ממציאים' חידושים מרתקים. לרגל ט"ו בשבט שחל בשבוע שחלף, נפגשנו עם ד"ר יהושע קליין, חוקר במכון, ושמענו על פיתוחים ויישומים ייחודיים בחיבור שבין חקלאות והלכה. הכלאות, שמיטה ואפילו אוכל לפרות לפני חג הפסח
אמנם השבוע חל ט"ו בשבט, אבל יחידת ה"חקלאות על פי התורה", במכון למדעי הצמח שבמינהל המחקר החקלאי- המכון הוולקני, עוסקת בעניינים מרתקים שבין חקלאות להלכה בכל השנה; מייעצת לחקלאים כיצד לגדל את יבוליהם בצורה בה יקבלו תעודת כשרות, מקיימת יחסים הדדים של יעוץ-התייעצות עם משגיחי הכשרות והרבנים ועוסקת במחקר ובפיתוחים בלתי פוסקים של אמצעים טכנולוגיים שיסייעו בגידול חקלאי איכותי אך (ולעתים זה סותר)- גם כשר.
היחידה מתעסקת במגוון רחב של מצוות התלויות בארץ- עניינים של שמיטה, קיום כרם בשמיטה, עניינים של זריעה מוקדמת לפני ראש השנה של שנת שמיטה או מאידך הוברת שדות- סיוע לכך ששדה יישאר בור בשנת השמיטה ולא ישתלטו עליו עשבים שוטים שיעיקו על החקלאי שירצה לחזור לפעילות בשנה השמינית, עורלה ועוד.
לדוגמא, ד"ר יהושע קליין, חוקר במכון הוולקני ביחידת "חקלאות על פי התורה" וטכנאי השטח שלו, שלמה כהן, פיתחו תרסיס שכשמרססים אותו על צמחים של עצי פרי הוא מדביר את הפריחה של תפרחות שכבר קיימות. ד"ר קליין מתאר: "אפשר לרסס אותו על עצים צעירים- שהחקלאי לא רוצה שהם יניבו פירות בשנות העורלה. לרוב הריסוס פוגע רק בפריחה ולא בעלים. לדוגמא, בשנה השנייה ובוודאי בשלישית, של עץ אפרסק או נקטרינה, אפשר לקבל חצי טון פרי לדונם. עפ"י ההלכה, אי אפשר ליהנות מהפירות האלה, אסור לאכול אותם או אפילו לחלק אותם למי שאיננו יהודי. זה יותר חמור מאכילת חזיר, שהוא אסור רק באכילה. אז עבור חקלאים רבים שרוצים לקבל גושפנקא של כשרות ורוצים להיפטר מהפירות- התרסיס שלנו מוריד עד ל-90% מיכולת הייצור של העצים ולא פוגע כמובן ביכולת הייצור של העצים בשנה העוקבת, בה הפירות כבר מותרים לאכילה. אפשר גם ליישם את העיקרון הזה גם בעצים מבוגרים בשנת שמיטה", הוא מסביר.
גם נושא הכלאיים מעסיק רבות את החוקרים ביחידה הזו. הכלאיים היא מצווה יוצאת דופן, שכן לאדם אסור לזרוע מין בשאינו מינו ולהרכיב, בצמחים, מין בשאינו מינו- אבל מותר לזולת ליהנות מהכלאיים. הלקוח שומר הכשרות שנמצא אצל הירקן אמביוולנטי, אבל החקלאי צריך לתת את דעתו על הנושא. הסיבה העיקרית ליצירת הרכבות היא השבחת היבול- טעמו ואיכותו- שיפור עמידות העצים ותנובתם. הרכבה של עץ שמוציא פירות טובים וטעימים אבל בעל עמידות נמוכה לתנאי החיים בארץ וסבילות נמוכה לתנאים של אדמה כבדה, עודף מים, זיהומים או מחלות מסוימות, עם עץ בעל עמידות ושרידות גבוהה בתנאים רבים אך פירות שאינם טובים, תוביל לעץ המושלם: עץ עמיד, חזק ומניב עם פירות טובים. אבל- לא תמיד ההרכבה המושלמת נמצאת במינים זהים. ביחידה עושים מאמצים להגיע לכנות (קטע העץ עליו מרכיבים מין אחר של פרי) שמתאימות מבחינת ההלכה וגם מבחינת השבחת היבול יותר מהכנות שנמצאות בשוק ובד בבד לסייע לחקלאים להימנע מעבירה על מצוות כלאיים.
"המודל שלנו הייתה הפומלית, צאצא של פומלה ואשכולית. כיום החושחש, שהוא תפוז ואין לו שום קשר גנטי לפומלית, משמש בתור כנה לפומלית. מצאנו כנה שקוראים לה NEW ZEALAND POORMAN ORANGE, של אשכולית בר שתרבתו אותה והיא יותר טובה מהחושחש ככנה לפומלית מבחינת ייצור ויבול, בתנאים של גידול אורגני היא הובילה לפי 2 יבול מאשר הכנה של החושחש. אז יש פתרונות טובים. אנחנו לא מצפים שכל חקלאי שמגדל פומלית ירכוש את הכנה הזאת, אבל אנחנו חוקרים והבאנו את האפשרות לתודעת החקלאים וגם לגופי הכשרות. למשל, מובא במשנה שאגס על חבוש אסור בהרכבה, אבל זה המצב השכיח, כך מגדלים אגסים- מרכיבים את הרוכב של האגס על כנה של חבוש. לאחרונה, מצאו כנות של אגס ששורדות היטב את תנאי הארץ ועמידות בפני תנאי מזג אוויר, סביבה, מחלות וחיות והעניין מתקדם, כך שלא יהיה צורך בהכלאה בשאינו מינו. החיפוש שלנו הוא אחרי משהו שיתאים ומבחינה הלכתית יהיה יותר דומה לפרי הטוב מאשר הכנות שנמצאות בשוק", מתאר ד"ר קליין.
"לצערי, לא מספיק פוסקי הלכה יוצאים לראות במו עיניהם מהי המציאות עליה הם פוסקים. יש כאלה שבהחלט עושים את זה או מתייעצים עם אנשים שמבינים בחקלאות ובמה שקורה במציאות, אבל יש לא מעט שקובעים על בסיס מישהו שמביא להם עדות מגמתית או פשוט חוסר הבנה"
הפרות הישראליות שומרות כשרות
בישראל- גם הפרות "שומרות כשרות" ונמנעות מחמץ בפסח. במהלך השנה הפרות הישראליות אוכלות תחמיץ חיטה. לקראת הפסח, עם הציווי "בל יראה ובל יימצא" וכדי שהחקלאים וצרכני החלב לא ייהנו בדיעבד מהחמץ, מגדלים תירס שיחליף את תחמיץ החיטה כמזונן של הפרות במהלך הפסח. אלא, שגידול התירס הוא עסק די יקר, והפרות כפויות הטובה לא כל כך אוהבות את שינוי התפריט הפתאומי. ד"ר קליין ערך מחקר בעקבות ההכרה בכך שצמח החיטה הוא לא חמץ והגרגרים עצמם הם לא חמץ עד שהם מסוגלים לנבוט בעצמם, בדק ומצא עד איזה שלב אפשר לקצור את החיטה ולעשות ממנה תחמיץ מבלי לחשוש לחמץ. כיום יש יותר מ-100 אלף דונם של חיטה שמגדלים לתחמיץ חיטה כשר לפסח, כשד"ר קליין הגדיל לעשות ופיתח שיטה בלתי תלויה לזיהוי שלב התקדמות הגרגרים מבחינת הסכנה שייווצר חמץ.
תכנית נוספת, בין יתר תכניות המחקר של יהושע, עוסקת בערבות. "מגדלים עצי ערבה בשביל מצוות חג הסוכות, אבל יש בהן הרבה עודפים", אומר ד"ר קליין. "יחד עם מישהו שעובד עם בעלי חיים ואחרים, אנחנו מגיעים למשהו שאפשר לעשות מהערבות המיותרות הללו. הערבות מכילות את החומר הטבעי של אספירין וזה משכיח כאבים אצל בעלי חיים ומבריא אותם. אם אין שימוש אחר לערבה פשוט גורסים אותה, והנה משהו שהיה פסולת הפך לבעל תועלת לבעלי החיים ולבני האדם", הוא מסביר.
אז אתם כמו הרבנות של הצמחים?
"אנחנו לא הרבנים. אמנם, אנחנו די מתייעצים עם רבנים ורבנים די מתייעצים איתנו. זה הדדי. לפעמים אנחנו מסייעים לחקלאים לקבל כשרות, אבל בדרך כלל יש שאלה נקודתית על כלאי הזרע, על עורלה, על העתקת עצים. שתלן רצה להיות בטוח שהשיטה בה הוא מייצר את העצים, במנותק מהקרקע, קבילה הלכתית. חשבתי שכן, אבל בדקתי עם מישהו עם סמיכה לרבנות שמתמצא בחקלאות. דנו בזה ביחד והוא קבע שהשיטה בסדר. זה לא אני שקובע. מבחינת הטכניקה כן. אני יכול להסביר לסמכות הלכתית מה קורה כאן, אבל אני לא קובע את ההלכה, רק מגבה את המשגיח. אני משתדל ללמוד את ההלכות היטב ובהתאם אני תמיד מדגיש- צאו לשטח ותראו. לצערי, לא מספיק פוסקי הלכה יוצאים לראות במו עיניהם מהי המציאות עליה הם פוסקים. יש כאלה שבהחלט עושים את זה או מתייעצים עם אנשים שמבינים בחקלאות ובמה שקורה במציאות, אבל יש לא מעט שקובעים על בסיס מישהו שמביא להם עדות מגמתית או פשוט חוסר הבנה. צריך להכיר את המציאות".
ברוב הסוגיות שקשורות בהלכה ובמקורות לחקלאות יש היגיון מבחינת היבול?
"דבר ראשון, הן כולן מצוות כמו יתר המצוות ואנחנו צוונו לקיים את המצוות", משיב ד"ר קליין. "תמיד זה שגור בפיהם של האנשים- "בעיית השמיטה". זו לא בעיה, זאת מצווה. זה כמו להגיד "בעיית הכשרות", "בעיית השבת" או "בעיית ואהבת לרעך כמוך".
אבל, השמיטה נותנת לקרקע לנוח וזה בהחלט לתועלת הקרקע ולתועלת החקלאי בשנה העוקבת, אם הוא לא זרע. מישהו שאינו שומר מצוות, ובקיא מאוד במחלות קרקע ובתולעת הנמטודה, אמר לי- 'אחרי שנים ראיתי שהדבר הכי טוב נגד הנמטודות היא השמיטה'. אם לא זורעים, אין למזיקים מזון והם מתים, ואפשר להתחיל מחדש עם אוכלוסיית מזיקים נמוכה בהרבה כך שלא צריכים לחשוש ליבול ולהדביר הרבה. אט-אט האוכלוסייה גוברת, עד לשנה השישית בה יש הרבה מאוד מזיקים, אז נמנעים מלזרוע ונותנים לאוכלוסיית המזיקים לקטון שוב כי אין להם מה לאכול, וחוזר חלילה", עונה ד"ר קליין ומוסיף: "תועלת בעורלה- אפשר להגיד שעדיף להשקיע בבניית שלד ולא בפירות שהם אסורים לנו ולא לחייב עץ צעיר להניב את ה10-15 פירות שיהיו לו במקום לפתח את השלד של הענפים ולחזק את הגזע ככה שהוא יניב עוד יותר בשנה הרביעית. מבחינת כלאיים- כאן נכנסות אמרות של הרמב"ם שאומר שזה מזכיר מעשי מצרים של מין בשאינו מינו ועבודה זרה. מה תועלת השבת? מנוחה, כן, אבל אנחנו גם צוונו- 'שמור את יום השבת לקדשו'. ארץ ישראל היא קדושה אבל אנחנו גם צריכים לשמור את המצוות התלויות בארץ ולקדש את הארץ, תרתי משמע".
ולסיום, באמת הארץ זבת חלב ודבש?
"השיטות הטכניות שמשתמשים בהן בישראל בכל התחומים החקלאיים- הן בין המתקדמות בעולם. יש לנו אנשי מקצוע בחקלאות, במחקר ובפיתוח מהמובילים בעולם, ולכן- גם אם ישראל לא נראית כארץ פוריה, היא כן. בעצי הפרי משבעת המינים אין חשש לכלאיים והרכבות מין בשאינו מינו, כי אין עניין שחייבים להשתמש בכנות אחרות שלא במינו, הם טובים מספיק. יש פיתוחים רבים של זנים חדשים של רימונים. גם היין וגם השמן של ארץ ישראל היו מאוד ידועים בעולם העתיק ויש לנו את זני הזית הכי טובים בעולם מבחינת השימוש הכפול שלהם- חמוצים ושמן. תנובת החלב פר פרה בישראל היא מהגבוהות בעולם. יש את דבש התמרים ודבש הדבורים בשפע באמצעות טכנולוגיות מאוד מתקדמות. כך שהארץ היא אכן זבת חלב ודבש", הוא מבטיח.
