ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)פגיעות מיניות, כולל בתוך המשפחה, קורות גם בחברה החרדית. דווקא שם, חברה שנהגה לטאטא אל מתחת לשטיח את הבעיות ולהתעלם מהן (יפגע בשידוך של האחות…), חל שינוי עצום ביחס לעבירות מין, וכיום אפילו רבנים נותנים גיבוי למטפלים מקצועיים בתחום, וגם בתקשורת החרדית העניין כבר איננו 'מחוץ לתחום'. דברנו עם עוה"ד רבקה שוורץ, חרדית, ממקימי עמותת 'מן המיצר', שהרימה את הכפפה
על הרבה נושאים לא מדברים במגזר הדתי, קל וחומר בחרדי. התפיסה הרווחת היא שאצל שומרי תורה ומצוות זה לא יכול לקרות. לא אלימות במשפחה, לא פגיעות מיניות (בטח ובטח בתוך משפחה) ולא שאר מרעין. הסטטיסטיקה, עם כמה שזה כואב לשמוע, מראה אחרת. עם התרבות המקרים ופעילות הסברתית של חלוצים רבים, בתוכם עמותת "מן המיצר", תוכלו למצוא היום כתבות רבות בנושא פגיעות מיניות בכל אתרי החדשות החרדיים, וזה ממש לא מובן מאליו. "מן המיצר" היא עמותה התנדבותית שנותנת סיוע ותמיכה לנפגעי עבירה מינית במגזר החרדי, הן במישור המשפטי- ליווי בהליכים הפליליים לאורך כל הדרך, משלב טרום הגשת התלונה- אם הוגשה תלונה, ייעוץ והכוונה לאורך כל ההליך, הן במישור הנפשי והטיפולי למען שיקום הנפגעים, והן מצד מניעה של מקרים נוספים באמצעות הסברה והגברת המודעות לנושא שהיה עד לפני זמן לא רב בכלל, מושתק לגמרי במגזר החרדי.
בלוגו העמותה כתוב- "סיוע לנפגעי עבירה במגזר החרדי". משום שמדובר בציבור החרדי- נעשה שימוש בלשון נקיה. העמותה הוקמה על ידי עו"ד רבקה שוורץ, אישה חרדית, שעם הזמן הבינה את גודל המורכבות וההתאמות הרבות הנצרכות למגזר.
"התופעה הזו קיימת בכל מקום", אומרת עו"ד שוורץ, "אי אפשר להתעלם ממנה. נכון שהיינו במצב של טאבו עד לפני 3-5 שנים, אבל המודעות, שהחלה בשאר החברות בישראל בשנים מוקדמות יותר, גוברת. הגענו להבנה ולידיעה שאי אפשר יותר להחביא ולטפל בפגיעות מיניות רק בדלתיים סגורות. צריך לקום ולעשות מעשה". הכל התחיל כשבמהלך התמחותה בפרקליטות המדינה, רבקה נחשפה למקרים רבים ומזעזעים של פגיעות מיניות, וסיירה במרכז ההגנה בירושלים- מרכז שמסייע לקטינים נפגעי עבירה, שם שמעה כי 75% מכלל הילדים שהגיעו למקום היו חרדים (מחוז ירושלים כולל בתוכו גם את המעוזים החרדיים– בית"ר, בית שמש וקרית ספר). נסערת מהמספרים, חיפשה במה בה תוכל להעלות את המודעות לנושא. כשסיפרה את הסיפור בדף פייסבוק של חרדים-חילונים היא ובעלה קיבלו איומים על כך שהיא 'מכבסת את הכביסה המלוכלכת בחוץ' ושהמספרים לא נכונים. הפוסט נמחק והיא הבינה- יש פה אתגר רציני.
"הקמנו את מן המיצר ב-2012, כשנושא הפגיעות המיניות היה טאבו מלא ברמה שאי אפשר היה לדבר בשום מקום בכזאת פתיחות. לא הייתה במה דתית וחרדית שהסכימה לתת את המקום לנושא הזה- כי זה נושא שלא מדברים עליו. היה צריך לחשוב- איך מדברים על הנושא", מספרת שוורץ. "רציתי לספר על התיק הראשון של 'מן המיצר', והאתרים החרדים אמרו לי- 'אף אחד לא ייתן לך לדבר על זה'. החלטתי לכתוב את זה בפייסבוק שלי. כתבתי על מה שהיה בבית המשפט בליווי של נפגעת. לא תיארתי דברים לא רלוונטיים וגרפיים, אלא הבהרתי כמה חשובה התמיכה במקום הכל-כך קשה הזה. באותו יום קיבלתי פניה מאתר 'כיכר השבת' שאמרו שהם ראו שזה לא כל כך נורא ושנכתוב על זה אצלם. זו הייתה הכתבה הראשונה על פגיעות מיניות שעלתה באתרים החרדים. משם הדברים התגלגלו, באתרים וברדיו נתנו לזה במה, והמודעות הלכה והתגברה. היום אני יכולה לתלות שלט ולכתוב שיש כנס על פגיעות מיניות בציבור החרדי ויבואו לכנס, ולא יתנגדו לו".
אפילו הרבנים תומכים
באתר העמותה תמצאו המלצות רבנים. תמיכת הרבנים היא הדבר שהכי חשוב לנפגעים כך שבהרבה מהמקרים, ובשונה מהטיפול בחברות אחרות, הטיפול בתיק יחל בליווי הנפגע לפגישה עם הרב שלו, או עם דמות רבנית אחרת. כשהרב מגבה את הנפגע- השמיים הם הגבול. הגשת תלונה, תביעה, טיפול ושיקום, הכל. תמיכת הרבנים בעמותה היא לא בכדי. במן המיצר מתאימים עצמם למגזר גם בהיבט הזה. לא מנסים לפתוח תיבות פנדורה, אלא לעזור ולשמור על הפרטיות של הנפגעים, ולא תאמינו, גם של הפוגעים. הם לא רואים תועלת בדיבור פתוח ותיאורים גרפיים של הפגיעות או בעימות עם רבני קהילות שהתעלמו או לא ראו מה שהתרחש מתחת לאפם, אלא כל רצונם הוא לקבל תמיכה לנפגעים ולדאוג שהמקרה לא יסתיים בהעברת הפוגע לעיר או לתפקיד אחר, כפי שהיה נהוג להתמודד עם פגיעות שצפו בעבר. לא עוד. מה עוד, שאין בית דין פלילי רבני אלא רק אזרחי, כך שאין חלופה לאמצעים האזרחיים ובהתאם- התמיכה בהם.
איך מעלים את הנושאים האלה בציבור החרדי ומול ילדים? באיזו שפה משתמשים?
"בחברה החרדית השפה התרבותית שונה מזו שרגילה בחברה הישראלית. מחקרים מראים שטיפול באמצעות אדם מתוך הקהילה מביא לתוצאות יותר גבוהות מטיפול באמצעות אדם חיצוני, אז לקחנו כלים מבחוץ והבאנו אותם פנימה. לטפל צריך, להתעלם כבר אי אפשר, ואנחנו עושים שימוש בשפה התרבותית המתאימה. זה בא לידי ביטוי באספקטים רבים. בחקירות ילדים, ילד חרדי לא יכול להגיד מה קרה לו ו'לקרוא לילד בשמו' כי חינכו אותו לדבר נקי. חוקר שיבין את המקום הזה ידע להוביל אותו לדבר נכון. זה מתבטא בליווי של ילדים אבל גם של מבוגרים. כשיש לנפגע מישהו משלו, הוא מרגיש בבית ולא מרגיש מאוים. כשהוא מרגיש שמדברים איתו בשפה שלו, קל לו הרבה יותר לשתף פעולה גם עם הגורמים החיצוניים שהם לא מתוך המגזר. אנחנו מעין תיווך בין הנפגע החרדי ובין הרשויות".
כאמור, העמותה, כארגון תומך חרדי, מתווכת בין הנפגעים לרשויות. אם זה בהסברה ובשיתוף פעולה עם המשטרה והפרקליטות או ליווי הנפגעים בצד המשפטי ותמיכה נפשית בדיונים המשפטיים שהם קשים מאוד לנפגעים. עם זאת, מטרת העל של 'מן המיצר' היא לאו דווקא להעמיד את הפוגעים לדין. "המטרה שלנו היא לתמוך בקורבן ולתת לו את כל מה שנכון לו", מתארת עו"ד שוורץ, "יש כאלה שנכון להם להגיש תלונה, יש כאלה שנכון להם לקבל טיפול, לדבר, או להתעמת עם הרב שלהם. אנחנו מסבירים להם מה חשוב לעשות ומה יביא אותם לשיקום. אפשר לעבוד על שיקום נפשי ובהמשך להגיש תלונה, וגם אם לא- העיקר שיהיו בריאים. קודם כל השיקום, אחר כך הצדק", מסבירה.
החברה החרדית היא כר פורה לפגיעות מיניות על ידי אדם קרוב משום שהסגירות הגדולה מאפשרת לפטור את הילד באמירה 'ככה זה אצל כולם', וזה נושא כה צנוע שהילד לא יברר האם הדבר נכון. בנוסף, יש שימוש במקורות ובמוטיבים דתיים וחרדיים כהצדקה למעשי הפגיעה
בעבר אולי היה קשה להאמין שאדם שומר תורה ומצוות, בטח חרדי, יבצע פגיעות מיניות שאסורות מכל כך הרבה היבטים, ודאי הלכתיים, אבל זו סטיה שגם ההלכה לא מונעת. שימו לב לנתונים. ממש כמו בחברה כולה, גם במגזר החרדי- 86% מהפגיעות מתבצעות על ידי אנשים קרובים לקורבן- בני משפחה, מורים, מלמדים וכו'. החברה החרדית היא כר פורה לפגיעות כאלו משום שהסגירות הגדולה מאפשרת לפטור את הילד באמירה 'ככה זה אצל כולם', וזה נושא כה צנוע שהילד לא יברר האם הדבר נכון. בנוסף, יש שימוש במקורות ובמוטיבים דתיים וחרדיים כהצדקה למעשי הפגיעה.
הפוגעים אינם מודעים תמיד לענייני החוק האזרחי ולא מבינים מדוע הם נדרשים לתת דין שלא מול הקב"ה ביום הכיפורים אלא מול הנפגעים, החוקרים והמדינה. ב"מן המיצר" פועלים למניעת המקרה הבא גם במישור הזה, ועוסקים בהעלאת המודעות כדי שהפוגעים ידעו מה אסור לעשות, עד כמה זה חמור ומה יחכה להם אם יעשו זאת, כך שיחשבו פעמיים האם לפגוע ולא יפטרו עצמם "זה קרה בתוך הבית, אני אסתדר", או "הרב שלי יסדיר את העניין".
העלאת מודעות היא חלק מהותי מפעילות העמותה, מתוך חזון למניעת פגיעות אפשריות וגם הכוונה- כיצד לטפל במקרים כשחלילה הייתה פגיעה, זאת הם עושים באמצעות חינוך למוגנות, להורים ולילדים, סדנאות, כנסים של מודעות לציבור הרחב, הרצאות במשרדים על הטרדה מינית בעבודה ועוד: "עיקר העיקרים היא המניעה", אומרת רבקה. "ללמד את האנשים מוגנות. מצד אחד למנוע ומצד שני ללמד איך להתנהג כשכבר קורה משהו, איך לזהות סימנים של פגיעה, איך לדבר עם הילד ולעבוד על חיזוק הקשר הורה-ילד. אנחנו מפתחים שיעורי מוגנות לילדים ותכנית חינוך שנכנסו לבתי הספר, גם בתלמודי התורה. יש בתי ספר מאוד חרדיים שיושבת בהם מלווה שתוכל להפנות אותם לגורמים המתאימים במקרה של קושי. היום, בעוד אנחנו מדברות, יש על השולחן 48 תיקים של פגיעות מיניות מזעזעות. אני רואה בהם כ-48 אלף פגיעות שיימנעו. כל תיק שמתפרסם מונע עוד עשרות ומאות מקרים אחרים. לא צריך להישאר עם זה יותר לבד, לא משנה לאיזה מגזר אנחנו אנחנו שייכים. יש מי שיעזור. יש מי שיוציא מן המיצר. אתם נמצאים במיצר אבל אפשר לצאת ממנו בלי להיפגע שוב. יש מי שיכווין אותך. אנחנו כאן בשביל הנפגעים", מבטיחה עו"ד שוורץ.
