אביחי טבקליצן קטן. נחמד? השבוע ייצאו מאות אלפי ילדים ומבוגרים לרחובות הערים לחגוג את חג הפורים כשהם מחופשים לשלל דמויות צבעוניות ושמחות, אבל יש מי שדווקא ימי הפורים עבורם הם תקופה מלחיצה ומעוררת חשש, קוראים להם – "קולורופובים" ומה שיש להם זה פחד – מליצנים
לראשונה כשנפגשתי עם המושג, ובמשך שנים, האמנתי שפחד מליצנים הוא לא יותר מאגדה אורבנית המתבססת על סרטים הוליוודיים שהשתמשו בדמות הליצן המסתתרת מאחורי האיפור והמסכה על מנת לבצע פשעים שונים ובראשם דמותו של "הג'וקר" מסדרת ספרי הקומיקס, שאף פותחה לסרט הוליוודי שובר קופות.
אך מסתבר שהליצן, שנראה כדמות נעימה ואף מצחיקה ומשחררת עבור רוב האוכלוסייה, נחשב לפוביה מוכרת בקרב אנשי המקצוע אשר קיבלה את השם 'קולורופביה', אף על פי שה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, אינו מכיר בפחד ספציפי מליצנים כפוביה נפרדת, אלא מתייחס לפחד מדמויות מחופשות באופן כללי.
"לכולנו יש אזור במוח שתפקידו לזהות פרצופים והבעות פנים, כל מה שמעוות וחורג מהפרצוף הקלאסי מכניס את המערכת החושית של הילדים, ולעיתים גם של מבוגרים, ללחץ ומתפרש כסכנה", אומרת יהודית קונפורטי, מטפלת מוסמכת ופסיכותרפיסטית CBT שסייעה לילדים רבים להתמודד עם הפחד מליצנים.
"החשש מדמות הליצן קשור במנגנוני הישרדות אבולוציוניים אשר מורגלים לזהות את תווי הפנים האנושיים באופן מסוים וכשיש חריגה מהנורמה, יש עוררות וניסיון להגן על עצמנו מפני סכנה. על אף האיורים והאיפור הצבעוני, אצל הליצנים בדרך כלל הבעת הפנים היא קבועה וקפואה וגם אם לליצן מצוירות שפתיים מחייכות גדולות ועיניים מאירות ופקוחות לרווחה, לעיתים המוח האנושי לא מצליח לעכל את מה שהוא רואה ומזהה צורך להיזהר מהדמות שמאחורי המסכה", היא מסבירה.
קונפורטי מספרת על עליה גדולה מאוד במספר הפונים לעזרה ולתמיכה בתקופה שלפני פורים, כמו גם במקביל לצאתם של סרטים בהם הדמות הראשית היא ליצן או דמות אחרת אשר עוטה מסכה. "קצת אחרי ט"ו בשבט מתחילות לצוץ פרסומות של מבצעי פורים, הפנינג עירוני וכדו' מהן ניבטות דמויות עטויות מסכה או ליצן מאופר ומיד אני מתחילה לקבל גל של פונים, בעיקר עבור ילדיהם, אבל גם מבוגרים שחוששים בעצמם, שמבינים שיש פה חשש לא רציונלי, אבל מתקשים לשלוט בו", מספרת קונפורטי.
"כשהילד גדל הוא אמור לאפשר לעצמו באופן הדרגתי להסיר את הפחד ממקור האיום כמו חושך או ליצנים, אבל לא כולם מצליחים לעשות את זה באופן טבעי"
פורים כשעת חירום
ואם המודעות לעניין הזיקוקים והנפצים והשפעתם על בעלי הפוסט טראומה הכה רבים שיש בישראל עלתה בשנים האחרונות והחלה לחלחל לאופן שבו אנו חוגגים את פורים ואת יום העצמאות – הכניסו למשוואת חג הפורים משתנה נוסף – ליצנים.
ע' (השם המלא שמור במערכת) בת ה-39 מספרת לנו כיצד מדי שנה היא נערכת לחג הפורים באופן מיוחד. בכל שנה היא נסגרת בבית, מגיפה את התריסים ולא יוצאת לשום מקום עד שיסתיימו החגיגות. את הטראומה יודעת ע' לשייך לאירוע ספציפי שקרה בילדותה ממנו היא לא מצליחה להשתחרר. כשהייתה קטנה, מספרת ע', היא הגיעה לגן בפורים והגננת שהייתה מחופשת לליצן איימה עליה. הטראומה נשארה עמה מאז.
"ע' ככל הנראה משוכנעת כי אם היא תראה שוב ליצן היא תיתקף באותה אימה שנתקפה כשהייתה ילדה בגן. כשהילד גדל הוא אמור לאפשר לעצמו באופן הדרגתי להסיר את הפחד ממקור האיום כמו חושך או ליצנים, אבל לא כולם מצליחים לעשות את זה באופן טבעי", מסבירה קונפורטי.
לדבריה של קונפורטי, בפחד מליצנים יש מימד של הימנעות. האדם הסובל מקולורופביה עשוי לנקוט צעדים מונעים על מנת לא להתמודד עם האובייקט המפחיד אותו הוא צפוי לפגוש, ולכן מתמודדים רבים פשוט נמנעים מלהגיע למסיבות פורים וימי הולדת, לא משתפים בהפנינג תחפושות וחלקם אף כופים על עצמם הסתגרת בבית בימים ובתקופות המועדות.
הליצנים המפחידים
ויש גם סיבות לחשש אמיתי. רבים מכם ודאי זוכרים איך הפציעה לחיינו תופעת "הליצנים המפחידים". התופעה המטרידה, שפשטה ברחבי העולם והתפרסמה בעיקר בשל האימה שהטילה על ארצות הברית, הגיעה לקראת סוף 2017 גם לישראל ובמסגרתה אנשים, בדרך כלל נערים, המחופשים לליצנים היו עוברים ברחובות, מפחידים עוברי אורח ולעיתים אף מתקיפים אותם.
התופעה שנצפתה בעיקר בתי ספר, גנים ציבוריים וסמטאות, לרוב בשעות הערב והלילה, כללה בדרך כלל בני נוער המחופשים לליצנים שהצטיידו בסכינים או במסורים חשמליים מסוגים שונים, אמיתיים או מזויפים, במטרה להפחיד את העוברים והשבים.
התופעה החלה בארצות הברית ובקנדה והתפשטה ברחבי העולם עם הפצתם של קטעי וידאו ותמונות של הליצנים במדיה החברתית אשר ליבתה את התופעה וגרמה להתפשטותה בערים רבות ולחשש אמיתי של ילדים ומבוגרים כאחד מפני אותן דמויות מסתוריות.
מרבית האירועים במסגרת התופעה לא הכילו אופי פלילי, אך יחד עם זאת, בכמה מהאירועים נעצרו ליצנים והואשמו בהפחדה, איומים, ניסיונות שוד ותקיפת ילדים ומבוגרים ובמקרים אחרים היו אלה דווקא הליצנים שהותקפו לאחר שעוברי אורח שלא ראו בעין יפה את המעשים רדפו אחריהם, הכו אותם ואף הביאו למעצרם.
לחשוב על הילדים
למרות כל אלו, ממש לא כל הליצנים הם עבריינים בתחפושת. להיפך. מאחורי הסטיגמה השלילית שיש מי שמנסה להדביק לדמות הליצן, נמצאים מאות ליצנים שבסך הכל רוצים לבוא לילדים, לעשות בפניהם הצגה נעימה ולראות אותם מחייכים ומאושרים.
אבל, גם הם נפגשים לא אחת עם ילדים שמבועתים למראה פניהם המאופרות. "קרה לי לא אחת, בעיקר כשהצגתי בהצגות רחוב בתחילת דרכי, שהורים היו ניגשים אלי עם הפעוט בידם וממש 'דוחפים' אותו אלי ומפצירים בו להתלהב ולשמוח והזאטוט בתגובה פשוט צרח ובכה, וההורים בחוסר רגישות רק הפצירו בו שוב ושוב להביט בליצן ולצחוק, במקום להבין שמה שהם רואים זה לא מה שהוא מבין ומרגיש", מתאר בגילוי לב דוד איירי, המוכר יותר בכינוי "דידי הליצן".
"פעמים רבות הורים מזמינים הופעה של ליצן למסיבת יום-הולדת וכשאני שואל בן כמה הוא הם אומרים לי שנתיים-שלוש , ומוסיפים : אבל הוא מאוד חכם', כאילו בגלל זה הילד אמור להבין את התחפושת ולא להיבהל מההבעה. הם גם לא תמיד לוקחים בחשבון שאולי הילד שלהם כבר ראה ליצן ומבין, אבל סביבו יהיו עוד עשרים או שלושים ילדים שלא בהכרח יקבלו את זה באותה צורה, וכבר הייתי במסיבות יום הולדת שאחרי שתי דקות של הופעה אחד הילדים התחיל לפרוץ בבכי ונתקף בהלה ומיד אחריו הצטרפו כל הילדים למהומה. מאז אני לא מוכן לקבל וגם לא ממליץ לאחרים על ימי הולדת לילדים כאלו ללא הכנה מוקדמת".
ויש דרך להתכונן וללמוד להתמודד עם הפחד. "איפה שאפשר, אני משתדל להתאפר ולהכין את עצמי להופעה דווקא בכניסה לאירוע, בזמן שכולם מתאספים ומתארגנים. בדרך כלל מתאספים סביבי הילדים הקטנים, אבל גם לא מעט מבוגרים, שפשוט מהופנטים מהתהליך בו נבנית הדמות החדשה מול עיניהם. כשהילד רואה קודם כל בן אדם, דמות שהוא יכול לזהות ולהבין אותה, כשהיא לאט לאט עוטה עליה פנים אחרות הרבה יותר קל לו להבין שמדובר סך הכל בתחפושת, ואז גם הפחד ההישרדותי התת הכרתי נעלם", מסביר דידי.
"היו לי מקרים שאחרי שתי דקות של הופעה אחד הילדים התחיל לפרוץ בבכי ונתקף בהלה ומיד אחריו הצטרפו כל הילדים למהומה"
גם קונפורטי ממליצה על שיטות דומות על מנת להתמודד עם החרדה. "אם יש ילד שההורים רואים שיש לו פחד מליצנים וכדומה, הדבר הכי חשוב שיש זה דבר ראשון לא 'להשלים' עם החרדה שלו ולאפשר לו להתרחק מאירועים בהם צפויה החרדה כי אז בעצם המוח מבין שבאמת יש מה לחשוש וזה רק יגביר את החשש. יחד עם זאת, אסור בשום אופן לאלץ את הילד להתעמת עם הפחדים באופן אגרסיבי ובלי הכנה מוקדמת".
"בסופו של דבר הפתרון הוא אינדיבידואלי לכל ילד, אבל במקרים הפשוטים מומלץ תחילה להראות לילד תמונות של ליצנים, להסביר לו את התהליך שהם עוברים או אפילו להראות לו סרטון איך הליצן בעצם משנה צורה עד שהוא מגיע למראה המסכה המוכר. רק בסוף בסוף, אחרי הכנה ראויה כדאי להביא את הילד למפגש עם ליצן אמיתי וגם אז, בעדינות ותוך רגישות גדולה לתגובות של הילד", ממליצה קונופרטי.
"מומלץ להראות לילד תמונות של ליצנים, להסביר את התהליך שהם עוברים או להראות לו סרטון איך הליצן משנה צורה עד שהוא מגיע למראה המסכה המוכר"
עניין שחזר על עצמו שוב ושוב במהלך ההכנות לכתבה היה נושא תיאום הציפיות עם ההורים. השבוע נחגוג את חג הפורים, אבל עם דמויות הליצנים המחופשות אנחנו נפגשים במהלך כל השנה, בשלל אירועים בהם הצגות וימי הולדת. לעיתים, הורים מרגישים צורך "להרים" מסיבת יום הולדת שתעמוד בתחרות מול המסיבות של החברים לכיתה ואפילו לגן, ובשלב מסוים שוכחים שהמטרה היא קודם כל שהילד והאורחים יהנו ויעברו חוויה טובה שתישאר להם לזיכרון. אם בסופו של דבר הרצון הוא לעשות "שואו" מיוחד שכלל לא מותאם לבעלי השמחה, אולי מוטב לשקול שוב את אופי האירוע, ולקיים אותו רק לאחר הכנה מתאימה, על מנת שלא להטמיע בילדים טראומות ופחדים שעלולים ללוות אותם עוד הרבה שנים.
