ד"ר פנינה נויבירטפרשת ויצא שוטחת בפנינו את מצוקתה של רחל אמנו. רחל הכניסה את לאה לבית יעקב, אך הנה לאה יולדת ארבעה בנים ואילו רחל עקרה (בראשית כ"ט, ל"א, ל', א'): "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: … ותֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ". בצר לה פונה רחל ליעקב (שם, א'): " וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". ברם תשובתו של יעקב לרחל תמוהה. במקום לנחם את רחל יעקב כועס עליה ומטיח בה מילים קשות (שם, ב'): "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" זוהי תשובה בלתי ברורה, וכי רחל האשימה את יעקב במציאות הכואבת? הלא היא רק ביקשה את תמיכתו ואת עזרתו?
עיון מדוקדק בתשובת יעקב מלמד כי הוא אומר לה דבר מה נוסף: " הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" – יעקב מדגיש כי רק מרחל נמנעה היכולת ללדת ילדים, אך לא ממנו, כמבואר במדרש (בראשית רבה, ע"א, ז'): "ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן, ממך מנע, ממני לא מנע". לפי המדרש רחל משיבה ליעקב (שם): "אמרה לו: כך עשה אביך לאמך, לא חגר מתניו כנגדה?" רחל מקשה – הלא אמך היתה עקרה ואביך התפלל עבורה, מדוע אתה מסרב להתפלל עבורי? עונה לה יעקב: "אמר לה: אבי לא היה לו בנים, אבל אני, יש לי בנים!" יעקב משיב – אבי יצחק התפלל כי היה לו אינטרס, לא היו לו בנים, ברם מדוע אתפלל אני כאשר כבר יש לי בנים?
המדרש מבקר את התנהלות יעקב כלפי רחל (שם): "אמר לו הקב"ה: כך, עונים את המעיקות? חייך! שבניך עתידים לעמוד לפני בנה". המעמד הקשה בו יעמדו בני לאה לפני יוסף בן רחל במצרים הינו עונש על תשובת יעקב לרחל. מהו פשר דברי יעקב לרחל? הלא רחל היא אשתו האהובה של יעקב, כיצד נאמרות מילים אלו מפי אוהב?
רבי יצחק עראמה (עקידת יצחק, בראשית, שער תשיעי, עג) מציע ביאור נפלא לאמור הנסמך על פשר השמות שניתנו לאשה עם בריאתה: "שכבר יש לאשה שני תכליות. האחד מה שיורה עליו שם אשה, 'כי מאיש לוקחה זאת', וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות … והשני עניין התולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים, כאשר יורה עליה שם חוה". השם אשה מלמד על יעוד רוחני של האשה והשם חוה מלמד על ייעוד אמהי של האשה. לפיכך ניתן להבין את תגובת יעקב: "על כן חרה אף יעקב ברחל כשאמרה 'הבה לי בנים' וכו', לגעור בה ולהשכילה בזה העניין הנכבד, והוא שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף באשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו העניין גם כן אם לא יוליד". כזכור רחל אמרה ליעקב: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" – ללא בנים אין טעם לקיומי! יעקב כועס על רחל כי התייאשה מחייה, כי היא מזלזלת בייעודה הרוחני, הוא גוער בה כדי לעורר אותה שתכיר בערך עצמה. לכן יעקב מסרב להתפלל עבור רחל. רחל היא אישיות רוחנית בפני עצמה. היא אמורה להתפלל עבור עצמה, אף אחד לא יעשה זאת טוב ממנה. ואכן, ביקורתו של יעקב נופלת על אזנים קשובות. רחל עצמה פונה בתפילה לקב"ה ואף נפקדת (ל', כ"ב): "וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹקִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ". גם שרה ורבקה היו עקרות, ברם רק רחל זכתה כי ייאמר עליה " וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹקִים". אל האלקים פונה רחל בעצמה – לא באמצעות שליח ולא דרך מתווך. היא עצמה מתייצבת בפניו בתפילה. פרשה זו מלמדת אותנו מסר מפי אוהב. באהבתו אליה מלמד יעקב את רחל כמה גדול ייעודה הרוחני, כמה חשובה תפילתה, כמה עצומה יכולתה לתעל ולרומם את מצוקות חייה בתפילה אל האלקים.
תשע"ד
