יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"ל״הראש בשמים אך הרגליים על הקרקע״
מארוע הברכות מאביו יוצא יעקב מחוזק. הוא מבין כי על דעת הוריו הוא הבן הנבחר, הוא ממשיך את זרע אבותיו והוא זוכה לברכות הגשמיות והרוחניות כאחד. לקראת צאתו לחרן הוא מקבל מיצחק את הברכה לרשת את ארץ כנען ״ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוהים לאברהם״.
הציווי של יצחק אביו ״הקול קול יעקב והידים ידי עשיו״ נופל על אזניים קשובות ויעקב מבין יותר מתמיד שבמזרח התיכון נדרש הוא לשלב ספרא וסייפא אם חפץ חיים הוא.
חלום יעקב בבית אל מחזק תפיסה זו הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ניתן להציב סולם או למטרת עליה לשמים או למטרת ירידה מהשמים לארץ. לפי חלום יעקב הרי המשתמשים העיקריים בסולם הם מלאכי אלוקים והם מגיעים מלמעלה אז מדוע הכתוב מדגיש דווקא שהסולם מוצב ארצה קודם כדרך בני אדם ? מדוע הדגישה התורה ״מוצב ״ שמרמז על איכות בהצבה ( יציב ולא סתם עומד) ובנוסף על פעולה אקטיבית של הצבה ?
אלא החלום הינו חלומו של יעקב ובזווית הראיה שלו. המסר של החלום ליעקב הוא כי אמנם היעד הוא להגיע השמיימה והכל כפוף לרצונו של הקב״ה אך העולם העיקרי שלנו הוא עולם המעשה בערכים ובדרך התורה. אם כך נחיה הרי שיהיה איזון נכון והסולם יהיה יציב בין ראשו לרגליו.
למסר זה נוספת דרישה נוספת של הקב״ ה. בפסוק יג׳ פונה ה׳ ליעקב ״ויאמר אני ה׳ אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק״. לכאורה היה צריך להיות כתוב הפוך או לפחות ״אלוקי אבותיך אברהם ויצחק״ מדוע הדגש על אלוקי אברהם אביך? . אלא שפה רומז הכתוב ליעקב- נא להיות דומה יותר לסבא אברהם. אתה לא יכול יותר להיות פסיבי ויושב אוהלים כמו יצחק , אתה צריך להיות אקטיבי ויוזם כמו אברהם. אתה צריך לקחת את גורלך בידים וליזום ולהתמודד. לכן גם הברכה מצווה על אקטיביות ״ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה״.
עם שלש הבנות אלו: ליזום, לעשות,ולהיות מאוזן בין עולם המעשה לרוח כשהכל לשם שמים, ממשיך יעקב לחרן.
ניתן לכאורה להניח שיעקב היה טיפוס חלש פיסית ולכן נדרשה הגנתה של רבקה עליו אך זה ממש לא כך. בפרק כט׳ פסוק י׳ מדגיש רש״י כי כוחו של יעקב היה גדול. הכוונה לכוחו הפיסי כפשוטו, מכאן שהידים ידי עשיו היו אולי שעירות כשל עשיו אך מבחינת הכח הפיסי יעקב לא נפל ממנו. יעקב היה חזק בגופו אך רגיש בנפשו .לאחר הברכות ולאחר חלום הסולם והבטחת ה׳ יעקב משנה לחלוטין את דרכו. הוא מגלה לא רק את פי הבאר אלא גם את עצמו ופועל מתוך עמדה של כח ועמידה על שלו.
בסיפור רחל ולאה לבן אמנם מצליח לעבוד בהתחלה על יעקב, אך בשפתנו הוא לא פרייאר ובסוף ״ויפרוץ האיש מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים״. ושוב חוזרת השאלה אם אמנם יעקב היה חזק עשיר ויוזם מדוע נזקק לגנוב את לב לבן ו״לברוח״ ? מדוע לא עמד על שלו לקח את משפחתו ויצא בזרוע נטויה ? הרי ברכת ה׳ הייתה עמו?
יעקב מבין שני מושגים נוספים במלחמה ומדינאות , הוא מפתח את מושג התחבולה ומבין את מגבלות הכח.
אפשר ללכת מכות עם כולם ועם לבן אך אין פה שום ענין ערכי להלחם עליו צריך פשוט להפרד כ״ידידים״ וכמשפחה וללכת כל אחד לדרכו. הוא כבר לא רווק , אלא בעל משפחה גדולה ורכוש ותוחלת הנזק אם תהיה התנגשות צבאית קיימת גם אם הוא ינצח. ובנוסף זה קרב מקומי שעיקרו יציאה טקטית מחרן הקרב האמיתי הינו המפגש עם עשיו, מפגש שיקבע את עתיד המשפחה ועתיד העם כולו.
לכן בוחר יעקב בתחבולה שגם לא מעליבה וממתין עד שלבן יוצא לגוז את צאנו ואז מנתק מגע ויוצא לכיוון ארץ ישראל. יעקב עתה מנהיג נבון יוזם ומפתיע שנע בתוך המציאות ובין הקשיים ויכול להם- ראשו בשמים אך רגליו נטועות עמוק באדמה.
תשע"ד
