כבוד לילדינו – יש דבר כזה?

אלי הראל-רט, כפר הרא"ה-
כבוד לילדינו – יש דבר כזה?

"ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים, ויקחו אבנים ויעשו גל"… (בראשית, ל"א, מ"ו)
הילדים חייבים בכבוד ההורים משום "כבד את אביך ואת אימך".
האם יש חובה הפוכה? חובות של ההורים כלפי ילדיהם?
הגמרא במסכת קידושין כ"ט ע"א: חמישה דברים חייב האב לבנו ויש אומרים אף שישה דברים: "האב חייב בבנו למולו, ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ויש אומרים אף להשיטו במים". ניתן לומר שששת הדברים הללו, הם דברים בסיסיים ביהדות, מילה, פדיון הבן, לימוד תורה, חתונה, לימוד שחייה.
מניין שההורים חייבים לחנך את בניהם לנימוסים, הליכות, ושאר דרך ארץ?
משלי כ"ב ו': "חנוך לנער על פי דרכו". מסביר המלב"ים שבפסוק זה יש שתי נקודות: א) חנוך לנער "…והוא שירגילנו מנעוריו אל השלמות אם בדעות, אם במעשים ובמדות…" כלומר, מצווה על ההורים לחנך הן בידע, מצוות, הליכות. ב) "על פי דרכו" – לא על פי דרכך אלא על פי דרכו ואופיו, באופן המיוחד לו: "..כי כל אדם מסוגל מטבעו לענין אחר, בין בדעות יש שמוחם חד, ויש ששכלם ישר בלתי מחודד, וצריך ללמדם כפי ההכנה שנמצא בו, ובין במעשים, יש שמוכן לאומנות מיוחד, ולמדה מיוחדת, ויקבל אותה בקל, וזה יוכר בהנער לפי התשוקה, ולפי מה שמשתדל בעצמו באיזה דבר מיוחד, צריך לחנכו לפי דרכו ולפי הרושמים שיש בו אל מה שהוא מוכן אליה…".
מכאן רואים חובות של ההורים כלפי ילדיהם.
אולם האם ההורים צריכים לנהוג כבוד בילדיהם? האם יש לכך מקור בכתובים?
תשובה לכך מביא המדרש מפרשתנו. לאחר שיעקב ברח מבית לבן, לבן רודף אחריו. לאחר דין ודברים בינהם הם כורתים ברית ומקימים גלעד. תוך כדי כך אומר הפסוק: "ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים". מתקשים המפרשים בפסוק: מי היו אחיו? וישנם תרוצים שונים. המדרש מלמד אומר: "כמה אחין היו לו, חד ולווי קבריה (אחד והלוואי קברו) אלא אלו בניו שהוא קורא אותן בלשון הקודש אחיו"(מדרש רבה פרשת ויצא פר' ע"ד י"ג).
הרב אלימלך בר-שאול – מבאר בצורה מאוד יפה את המדרש בספרו "ריח מים":
יש מצבים שבהם ההורים עוברים על "לפני עיוור לא תיתן מכשול". יש מצב שהבנים בגרו, והגיעו לכתפי הוריהם (הגיעו לגיל ה"עשרה" וגבהו) והורים מתייחסים אליהם – לא בכבוד הראוי להם, כאילו לא בגרו, ללא מקום למרחב משלהם ואין להם מקום להחלטות עצמאיות. ההורים לא מוכנים "לשחרר". הבנים שאינם מוכנים לקבל עוד את היחס הזה ורוצים לעמוד על עצמאותם, עלולים להגיב בתוקפנות, בזלזול להרים קול או אפילו, במקרים קיצוניים, יד על הוריהם. יחס זה של ההורים כלפי ילדיהם עשוי להיות מתן מכשול לפני עיוור, ואסור!
מלמד אותנו המדרש, שלא כך צריך לנהוג. הבנים מצידם – אמורים להתייחס אל אביהם – בכבוד הראוי לו, אולם יעקב, מצידו, משעה שבגרו, התייחס לבניו – כאחיו.
דוגמא יפה נוספת המעידה על כבוד שנהג יעקב אבינו, בבנו, ביוסף:
כאשר יעקב שולח את יוסף לראות את שלום אחיו בשכם, אומר הכתוב "וישלחהו מעמק חברון" (בראשית ל"ז י"ד). התקשו המפרשים: מהו "עמק חברון"? והלוא חברון בהר היא יושבת? ותרצו תירוצים שונים. אולם יש פירוש (מירסקי) המסביר שעמק חברון המדובר הוא עמק מצפון לחברון, המזוהה כיום כעמק ברכה (הסמוך לצומת גוש עציון ומחנה פליטים אל-ערוב) מרחק של כ-20 ק"מ מהעיר חברון.
לפי פירוש זה, יעקב, שישב בחברון המקראית המזוהה עם תל –א- רומידה, ליווה את יוסף עד לעמק ברכה ומשם שלחהו לראות את שלום אחיו הרועים בשכם. האם האב צריך לטרוח וללוות את בנו? ולא עוד, אלא שהיה יעקב אבינו זקן, בן מעל 100 שנה! (כשפגש את פרעה היה בן 130, נפחית 22 שנה שיוסף היה במצרים – נקבל 108) . אלא שיעקב אבינו – נהג בבנו בכבוד וליווהו.
יהי רצון שנזכה ללמדו לדעת "לשחרר" ומשעה שילדינו מגיעים לכתפינו, ניתן להם את המקום, הערכה והכבוד המתאימים להם.