ד"ר פנינה נויבירטפרשת וישב היא מהקשות שבפרשות בראשית בתארה בפרוטרוט את האיבה המרה של האחים ליוסף עד כדי התנכלות להמיתו. כיצד הרשו לעצמם אותם אחים – שבטי י-ה, להדרדר לתהומות השנאה עד כדי הוצאתו להורג של אחיהם, עצמם ובשרם?
כאשר יוסף הולך לראות בשלום אחיו בעמק חברון אומרים האחים (בראשית ל"ז, י"ז): "הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא". המילה "הלזה" נדירה מאוד. ליתר דיוק היא מופיעה בתורה פעמיים בלבד: בפרשתנו ובפרשת חיי שרה. כשרבקה רואה את יצחק לראשונה היא שואלת (כ"ד, ס"ה): "מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה". מדוע מתוארים דווקא שני אישים אלו – יצחק ויוסף – בכינוי זה?
יש הגורסים, כי המילה "הלזה" משמעה ראיה מרחוק. מאחר ששתי הפרשות מתרחשות בשדה והאיש "הלזה" רחוק מהמתבוננים בו. ברוח זו מסביר הרשב"ם (בראשית לז י"ב): "הלזה – כל הלזה כשרואים אותו מרחוק". יש המפרשים, כי המילה "הלזה" מבטאת איום, חשש. רבקה חוששת מיצחק, המבוגר ממנה בשנים רבות, ואשר חווה כבר עקידה, ומכנה אותו "הלזה". האחים חוששים מיוסף, המאיים עליהם כבן הנאהב, ולכן הם מכנים אותו גם בכינוי זה. כך מסביר הנצי"ב מוולאז'ין על פי מדרש בראשית רבה (העמק דבר, בראשית כ"ד, ס"ה): "בלשון הלזה משמעו אדם מאוים ונורא".
ברם מדרש אגדת בראשית (פרק מ') מספק ביאור נפלא למילה "הלזה", השופך אור עצום על התנהלות האחים. לכל אחד מהאבות היה בן נבחר, אותו העדיף האב על פני הבכור: יצחק הצעיר היה בנו הנבחר של אברהם; יעקב הצעיר היה בנו הנבחר של יצחק ויוסף בן הזקונים היה בנו הנבחר של יעקב. בחירתם של יצחק וליוסף מודגשת ומובלטת ביתר שאת בכתוב. יצחק הוא בנו האהוב של אברהם, הבן היחיד מאשתו הרשמית שרה, בו הבטיח ה' שיקרא לאברהם זרע. גם יוסף הוא בנו האהוב של יעקב. הוא מועדף על פני אחיו, והוא גם בנה של האשה האהובה של יעקב – רחל. יעקב שונה מיצחק ומיוסף. יעקב ועשיו יצאו שניהם מרחמה של רבקה. יצחק אהב את עשיו ואף ברכו. הבחירה ביעקב לא היתה טריוויאלית וברורה כפי שהיתה הבחירה ביצחק וביוסף, כפי שמבאר המדרש: "ששנו רבותינו האב זוכה לבן בחמשה דברים בנוי, בתואר בעושר ובגבורה ובחכמה … בנוי ובתואר שנאמר ויהי יוסף יפה תואר בחכמה שנאמר הנה בעל החלומות הלזה בא הרי נוי ותואר וחכמה. וביצחק כתיב מי איש הלזה מה הלזה האמור ביוסף בנוי בחכמה אף הלזה האמור ביצחק בנוי בחכמה ומה יוסף עמד בגבורתו נגד כל אחיו אף יצחק עמד בגבורה נגד כל בני גרר מה יוסף בעושר אף יצחק בעושר שנאמר ויגדל האיש וילך הלך וגדל עד כי גדל מאד … "
לפי המדרש המילה "הלזה" מסמלת את הבחירה ביצחק וביוסף הבנים הנבחרים. האיש "הלזה" הוא האיש הנבדל מאחיו בנוי ובחכמה. האחים רואים את התנהלות יוסף וחוששים שההיסטוריה חוזרת על עצמה. הנה, כמו אז, בימי יצחק, גם בביתנו גדל האיש "הלזה", נער צעיר שאביו מבכרו על פנינו. האחים חוששים כי כמו ישמעאל, גם הם לא יכללו כחלק מהאומה העברית ולא יזכו להמשיך את מורשת אביהם. זהו שורש התנכלותם הקשה ליוסף. כפי שמבאר האברבנאל (בראשית לז ג-יא): "שבני יעקב חשבו, בראותם שאת יוסף אהב אביהם מכל בניו, עלה בלבם כי הוא היה עיקר הבית ויורש עצר, ולו משפט הבכורה כי הוא הבן הבכור לאהובה, ושהיו כולם בערכו כבני הפילגשים. וחשבו, כי כמו שאברהם עשה עיקר כל בניו מיצחק. ויצחק עשה יעקב עיקר הבית ויורש הברכות ונחלת הארץ, ועשו נדחה אל הר שעיר. ככה בבית יעקב אביהם, אחד יהיה היורש הברכות ונחלות הארץ הקדושה והוא יהיה יוסף, והמה יידחו מעליו. ושלזה אהבו אביהם מכל בניו. וגם לזה עשה לו כתונת פסים כשר וגדול הבית, ומסר לו כל מה שלמד משם ועבר.". התנהלות האחים היתה אבסורדית, בלתי מוצדקת ובלתי מרוסנת. ברם מקורה בהשתוקקות אמיתית וכנה להמשיך מורשת אבות, להיות שייכים לעם הנבחר. הסכסוך בין יוסף לאחים לא נבע מקנאת אחים פשוטה, כי אם שיקף ויכוח עז אודות צביונה של האומה הישראלית המתהווה. מי יכלל בה ומי יושלך החוצה, מי יזכה ללכת בתלם ומי יישכח.
תשע"ד
