פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)אחד היה ישעיהו. וכך גם הרב ישעיהו הדרי, ראש ישיבת "הכותל" ונשיאה במשך עשרות בשנים, שבימים אלה מלאו לו גבורות. אחד, יחיד ומיוחד. יליד תל אביב של פעם, "העיר העברית הראשונה", חניך ישיבת "הישוב החדש" שעלה לירושלים כדי ללמוד בישיבת "חברון" המעטירה והמעתירה, המשיך ל"מרום ציון" (קרית נוער) ו"כרם ביבנה", ומשם לירושלים שבין החומות וחוצה להן, לישיבת "הכותל" ולמכללת ירושלים. בכולן העמיד תלמידים ותלמידות הרבה, למאות ולאלפים.
בשבוע הקרוב, יבואו רבים מהם, מכל קצות הארץ, להביע את הוקרתם אליו, בחינת "מהדרין מן המהדרין", כאשר יעלו לירושלים שבין החומות, לערב שיוקדש לכבודו. בזה אחר זה יעלו לפניהם מחדש רגעים מופלאים של העלאת אש הקודש הקוצקאית וצלילה להגותם העמוקה של המהר"ל, ר' צדוק הכהן מלובלין ושל בעל ה"שפת אמת", הקשבה דרוכה לתורותיהם של גדולי בעל ה'מוסר' ול"שמועות הראי"ה" שנאמרו בשעת "רעווא דרעווין" והוחיו מחדש בידיו האמונות של הרב הדרי, גילוי האורות הגנוזים בפרקי התנ"ך, במדרשים, באוצרותיו של הראי"ה קוק, והעמקת התודעה והחוויה הבלתי פוסקות של לימוד התורה, קדושת עיר הקודש והמקדש, שנת השמיטה, והמעיינות הרבים הנובעים הימנם.
מזה שנות דור מוליך הרב הדרי את תלמידיו מדי שבוע לקבל את השבת אצל הכותל המערבי, מקום שלא זזה שכינה ממנו. כמו, להבדיל, החלילן מהמלין, דבקו בו בשירת "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי ענג שבת", כשידיו פרושות על כתפי תלמידיו והם נוהרים אחריו בטור ארוך.
בכתב ידו המיוחד העלה על הכתב מאות ואלפי שורות, על פרשיות השבוע ומועדי ישראל, שמעליהן שורה רוחו המיוחדת, ספוגה ברוח המיוחדת ששורה "לפנים מן החומה" וטבולה באורה המיוחד של קדושת המקום וקדושת הזמן והיו לאחדות בידיו.
הרטוריקה המיוחדת, מלווה תדיר בהורדת המשקפיים בתנועה זריזה, בהסטה מהירה של הכסא לאחור, בקול המתנגן, העולה ויורד חליפות, מלווה את תלמידיו גם בחלוף שנות דור. עד כדי כך, שיש קודים פנימיים הידועים רק לחכמי ח"י – חיים ישעיהו הדרי. ואך הזכרת אותם באוזניהם (דוגמת "העלאת ניצוצות מנורת המקדש וגולה על ראשה בימי החנוכה בירושלים שבין החומות בערב שנת השמיטה"), וכבר יוכלו לפרוש על גבם מסכת שלמה של תורות ששמעו מרבם.
מקוריותו של הרב הדרי מתבטאת, בין השאר, ב"קירוב רחוקים", ביכולת להביא מקבילות מכל מרחביה של תורה, זו שבכתב וזו שעל פה, ממדרשי חז"ל ומאוצר החסידות. כך, לדוגמא, מקשר הוא בין ששת ימי המעשה לבין "השביעי" – הן שבת בראשית והן שנת השביעית, ובהם ומהם, מוסיף הוא בקודש, לעלות לשמונת ימי החנוכה ונרותיהם. ואת כל אלה כורך הוא ב"יציאה מן הטבע" שבאה לביטוי גם בפרשתנו, פרשת וישב הסמוכה תמיד לחנוכה.
בעקבות המדרש, שפותח בתורת החסידות, נתפס מעשה המנוסה של יוסף הצדיק מאשת פוטיפר, שכפול בפעלים, "וינס ויצא החוצה", כביטול חוקי הטבע ובריחה למעלה מהם, מעין ה"יציאה מעל לכיפת הרקיע". והוא-הוא המסד ל"מנוסה" אחרת שלמעלה מן הטבע, ל"הים ראה וינס" שבקריעת ים סוף.
ואף מעשה יהודה ותמר שבפרשתנו, ובמיוחד הודאתו בצדקתה, נתפס כמשהו שלמעלה מן הטבע, "כי טבע בני האדם לראות מעלת עצמם, ולא חסרונם, ואדם ההולך כנגד טבעו, הרי זה כמו חוץ לדרך הטבע", כדברי בעל אור יהל, הרי"ל חסמן, שהביא הרב הדרי. וכי מרובים הם האנשים, בוודאי מסוגו של יהודה, ארי שבשבטים, שיכולים להודות בפה מלא ולהכריז: "צדקה ממני"?
מקדושה שבזמן, של יום השבת, שנת השמיטה וימי החנוכה, נודד הרב הדרי לקדושה של מקום, למקדש וקודשיו. גם בו נתקיים היסוד של "למעלה מן הטבע", דוגמת עשרה נסי קבע שהיו בו (אבות ה, ה), ולצדם נסים חדשים דוגמת נס פך השמן.
תוך הסתמכות אופיינית הן על ספר חשמונאים, הן על מקורות חסידיים, במקרה זה דברי האדמו"ר מאוסטרובצה (שהוא מצדו מסתמך על ספר ההיסטוריה של תלמיד הרמ"א והמהר"ל, ר' דוד גנז, "צמח דוד", בן פראג במאה הט"ז), מגיע הרב הדרי למסקנה שטיהור המקדש בימי החשמונאים היה ביום השבת, שחל בכ"ה בכסלו, בשנת השמיטה, בירושלים בין החומות.
מעשה נס שאיחד מניה וביה גם את הדלקת המנורה, גם את עריכת שולחן לחם הפנים, וכולם – בדומה לנצחון "רבים ביד מעטים" – מעשים שלמעלה מן הטבע הם.
ומכאן מסקנתו, גם היא כה אופיינית לרב ולתורתו, בסגנונו המיוחד: "מעתה נבואה חשבון על האור המופלא העולה מנרות שבת ומנר החנוכה שהרי אף נר שבת יש בו, למעמיקים-המאמינים, עדות לכוח ביטול הטבע. כך לימד רבי חנינא בן דוסא את בתו (תכנית כה, ע"א), כשאמר לחומץ שהדליקו ממנו אור לשבת, והלך ודלק כל היום עד להבדלה".
ומסיים הרב הדרי, ואף זה סיום אופייני, כפתור ופרח: "אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח".שירת שבת נושאת חזונה ליום שכולו שבת. שירת חנוכה – בלשון עתיד נאמרת, 'אז אגמור', ובפסגת עתיד חזון הגאולה בדברי הרמב"ם (מלכים יא, א)– קיומה של השביעית: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה… ובונה המקדש, ומקבץ נדחי ישראל… ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה".
תשע"ד
