״הקנאה מקלקלת את השורה״

יאיר נוה

נאמנים לתפיסה כי מהות ספר בראשית הינה מעשה אבות סימן לבנים, נכון גם בפרשת וישב לנתח את מעשי האבות ולהפיק לקחים בהתאם.
מאבקי המנהיגות בין בוני העם נמשכים. למרות שליעקב ישנם שנים עשר בנים , ברור לכאורה שהמנהיגות תהיה לאחד מהם ולא לכולם. כך לפחות היו צריכים האחים להסיק מהדורות הקודמים, מיעקב אביהם ומיצחק סבם.
מפשט הפסוקים יעקב אמנם החליט, הוא העדיף את יוסף שלמרות אופיו הנערי ו״הנסיכי״ משהו, היה נבון מאוזן ורב גוני , לצד החולמניות וההבנה שהכל מגיע לו. לכן הכתוב מציין באופן ברור ״וישראל אהב את יוסף״ ולא יעקב. לכן ישראל נותן לו כותונת פסים שמכוונת ליכולת ראיה שלמה ומאוזנת ולא חד צדדית כשמעון ולוי ש״עכרו״ אותו במקרה שכם.
בניו של יעקב הולכים לרעות את צאן אביהם בשכם. כן זו אותה שכם שהכריזו עליה מלחמה , אך בפרשה הקודמת ועתה הלכו לממש את זכאותם לרעות באותם שדות שקנה אביהם ולראות איך ינהגו מולם תושבי העיר. יעקב שלא רגוע בעניין שולח את יוסף שיועד למנהיגות למשימת ביקורת והשגחה, "ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר״. יעקב מקווה שלא תתחיל מלחמה חוזרת מול שכם מחד ורוצה לבחון את יוסף גם במשימה מעשית ולא רק בחלומות.
פה מתחיל פרק הטרגדיה במשפחה שבסופו גם מתגלגל לגלות מצרים.
מעניין לראות שעל המנהיגות מתחרים שני אחים נוספים ראובן הבכור ויהודה, אולם התורה נותנת עדיפות מוחלטת לאופיו ולערכיו של יהודה על פני ראובן.
ראובן מציע לא להרוג את יוסף אלא לזורקו לבור וזאת על מנת להצילו. אולם רש״י מקפיד לפרש כי הסיבה האמיתית כדי שיעקב לא יתלה את ״סרחון״ המעשה בו כבכור. ראובן חושב על עצמו ועל התהליך הנכון שיביאו למנהיגות ולא באמת על חיי אחיו יוסף. לאחר מכן ראובן נעלם מהשטח וכשחוזר לאחים ורואה את הבור הריק זעקתו היחידה היא ״ואני אנה אני בא״. שוב מחשבה על עצמו בלבד.
יהודה לעומתו מדבר על לב אחיו:״ מה בצע כי נהרוג את אחינו״ ובהמשך ״ כי אחינו בשרנו הוא״ ופה מנהיגותו מתקבלת , פה מדגיש הפסוק בניגוד לראובן ״ וישמעו אחיו״.
במבחן בין ראובן ליהודה מנצח יהודה ולכן הפרק הבא עוסק בהשוואת מנהיגות יהודה למנהיגותו המתפתחת של יוסף.
בסיפור תמר משפט המפתח הוא:״ ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני״ . פה מוכיח יהודה את היכולת לקבל אחריות ולהכיר בטעות גם בפני הצבור כולו. במקביל עוסק הפרק הבא בסיפור דומה עם יוסף ואשת פוטיפר ובהמשך בעלייתו המטאורית של יוסף כמנהיג מעשי ולא רק כאיש חלומות.
הכתוב לא מציין מנהיגותו של מי מנצחת ומאז ועד היום ברכתו היא ״ בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח״ ברכה מובהקת למנהיגות, זאת לצד ברכת יהודה :״ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה ״ ( וזאת הברכה).
אולם למרות מאבקי המנהיגות שלכאורה לגיטימיים, נשארת שאלה קשה מאד בפרשה זו,שאלה שלטעמי היא במוקד העניין. האם אנו יכולים לקבל או לפחות להבין את התנהגותם של האחים מול יעקב אביהם???
האחים מוכרים את יוסף וגורמים לאביהם שברון לב עצום. יעקב מתאבל וממאן להינחם 22 שנה. בניו רואים בשברון ליבו ואף אחד ״ לא קם ״ .
הפסוק אומר ״ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם״ .
הם מסתבכים עם התרמית המכוערת מול אביהם ומנסים לנחמו כשבתוך ליבם יודעים את האמת. אין פה משלחות חיפוש לחפש את יוסף במצרים ולא מתוארת שום כוונה לחזרה בתשובה. האם זה כיבוד הורים אלמנטרי?? ומה עלינו ללמוד מכך?
לטעמי חטא זה של בני יעקב מאפיל על כל סיפור מכירת יוסף והוא החטא האמיתי שבמהות הפרשה ובמהות הלקח שעלינו להפיק וללמוד.
ברור שהקב״ה גלגל כך את הדברים ,אך לטרגדיה זאת אין הסבר אנושי נסבל זולת ההבנה כי הקנאה בין האחים בתוספת ליחס המועדף המובהק של אביהם ליוסף פשוט העבירה אותם על דעתם. משכך הלכו והסתבכו במכירת יוסף, בשקר לאביהם, ובשקר לאורך זמן. מאבקי המנהיגות הינם משניים לחלוטין לסיפור האמיתי והטראגי של הפרשה.
לא ניתן לסכם אלא כי לקנאה יש כח הרסני עצום ובאם אינה קנאת סופרים, היא בסיס יציאה לרוב העוולות שבין אדם לחברו. הקנאה מקלקלת את השורה ועלולה להביא לעיוורון ערכי לאורך שנים רבות, כולל להביא בפועל לגלות מצרים ולגלויות האחרות שבהמשך.
תשע"ד