אברהם ונעריו

עשרה ניסיונות התנסה אברהם אבינו כאשר האחרון שבהם  חותם את פרשתנו – ניסיון העקדה. אב ובנו הולכים למשימה משותפת, משימה שמלווה בחששות כבדים. אין כל תיאור בכתובים אודות  שיחה שמתנהלת בין אברהם לבנו יצחק בהליכתם להר המוריה, מלבד שאלה  קצרה ופרגמטית של יצחק – "וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה". יחד עם זאת,  ניתן לדייק מתוך הכתובים, על שיתוף פעולה מלא שהיה בין אברהם ליצחק. הליכתם להר המוריה היתה 'יחדיו' : 'וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה… וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו ' ולאחר מכן נאמר: 'וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו'. ההליכה יחדיו במקרא פרושה: הליכה מתוך שותפות ערכית כאיש אחד בלב אחד. גם לאחר ניסיון העקידה מופיעה המילה 'יחדיו', אולם הפעם לא בהקשר של הליכתם של אברהם ויצחק אלא בשעה שאברהם חוזר אל נעריו: 'וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע…'. מה היה כה מיוחד בהליכה של אברהם עם נעריו, שראתה התורה להדגיש שהלכו 'יחדיו'? הרי מדובר בהליכה שגרתית של אברהם עם נעריו בדרכם חזרה לביתם. וכך כותב הרש"ר הירש:

"קירבה כזאת לה' – אף אם רק מדומה היא – מולידה בדרך כלל בכל מקום מידה של התנשאות, המביטה בגאווה אל שפל מדרגתם של שאר בני אדם כ'בני חלוף מבשר ודם', ונמנעת מלבוא אתם במגע … ואילו אברהם ויצחק שבו מפיסגת הר המוריה – כאילו לא פעלו דבר: וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו".

לדבריו, התורה ביקשה להדגיש את האופן שבו חזר אברהם אל נעריו. אך טבעי הדבר, שלאחר שנתגלה המלאך אל אברהם ויחזור אל נעריו, עלול הדבר לגרום להתנשאות של אברהם ביחס לנעריו ומשרתיו, שלא זכו להיות חלק מהחוויה הרוחנית. הכתוב מדגיש, ששיבתו של אברהם היתה כה טבעית, ללא התנשאות והדבר בא לידי ביטוי בכך, שהוא הלך עם נעריו יחדיו בגובה העיניים. הם צועדים בחזרה  כחבורה אחת. מעמד העקדה לא שינה מאומה את התייחסותו לנעריו. נראה שהתורה לימדה אותנו, שניסיון העקדה אינו תם על הר המוריה אלא הוא נמשך גם לאחר שאברהם שב אל נעריו. רגע העקידה היה משמעותי, אך לא פחות מכך חשוב לזכור את האופן שבו חזר אברהם אל השגרה אל הנערים שהמתינו לשובו.

(וירא תשפ"א)