הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)ביאורים רבים ביקשו לפענח מה בדיוק התרחש בין יוסף, אביו ואחיו, לאחר מכירתו. האם יוסף פעל כתוצאה מתוכנית מסוימת, אותה ביקשה להגשים ? האם התוכנית קשורה לחלומות שחלם, והוא ראה את עצמו כמגשים את הציווי האלוקי, או שמא הייתה זו תוכנית אנושית שנוצרה מלמטה למעלה ? מדוע לא חשף את עובדת היותו במצרים בפני אביו – האם בשל טעות נוראה ומחשבה שמא אביו עצמו היה בתוכנית מכירתו, או שהדבר נבע מאותה מגמה ומאותה תוכנית ? מה ביקש להשיג בהטמנת הגביע באמתחת בנימין – האם ביקש להותיר את בנימין אצלו ? להעמיד את האחים במבחן מחודש ? אולי דבר מה אחר ? ומעל לכל – האם תוכניתו השתבשה, והוא נשבר ופרץ בבכי בלתי צפוי בשל הנכונות של יהודה להישאר כעבד תחת בנימין אחיו, בניגוד מוחלט לתוכנית מכירתו, או שהוא פרץ בבכי של שמחה שנבע מכך שהתוכנית כולה התממשה, ועתה הוא יכול להסיר את המסווה מעל פניו, ולהופיע בפני אחיו בדמותו המלאה ?
ברם, על עובדה אחת לא ניתן לחלוק: לאחר כל התהפוכות, דרך כל הנפתולים, ועם כל המשקעים – יוסף ואחיו התפייסו. הפיוס היה כל כך עמוק, עד שבשבוע הבא נקרא כי הוא החזיק מעמד גם לאחר מות יעקב. אמנם האחים חששו שמא יוסף ישטום אותו, וישיב להם את הרעה שהם גמלו אותו, אולם יוסף עצמו חשף בפניהם את תפישת עולמו, את הדרך בה הוא התבונן על כל האירועים שהתרחשו בחייו, ואף הבטיח להם שהוא יהיה זה שיכלכל אותם ואת טפם. לפיכך, פרשה זו אפשר שתהיה מפת דרכים עילאית לעולמו של הפיוס.
בני אדם רבים; בני אדם מסתכסכים; מיום תחילת ההיסטוריה האנושית למדנו את זה על בשרנו, והסיפור הראשון מחוץ לגן עדן הוא סיפור קין והבל. כנראה שעובדה זו לא תיעלם מהעולם. כנראה שהיא גם חלק בלתי נפרד מהטבע האנושי, ואף שאנו רואים הדרכות רבות שרצוי להיות מהנעלבין שאינם עולבין – לא תמיד הדבר בידינו. אולם בידינו לעשות דבר מה בעקבות המריבה, ולו הקשה ביותר: להתפייס. ובשעה שאין אנו מתפייסים אנו למעשה הופכים לעבדים. האדון היא המריבה, הגבירה היא הטינה והכאב והחסימה. העבד – הוא אנחנו. משועבדים לחלוטין, ומאפשרים לריב לשלוט עלינו, ומניחים לו לשעבד אותנו לחלוטין.
כשם שעבד – בין עברי ובין כנעני – יכול לצאת לחרות, אף אנו יכולים לצאת לחרות. הדבר תלוי אך ורק בנו. אנו נקראים לו להניח למריבות העבר לשעבד את חיינו. הפיוס יכול לנבוע מכיוונים שונים של מחשבה: מהבנה פנימית כי כולנו בני אדם, וגם הפוגע בנו נפל בכישלון; מהאמונה העמוקה שהוא מצטער על כך, אך אינו מוצא את העוז והכוח לחשוף עובדה זו; מאמונה עמוקה כי "אלוקים חשבה לטובה", ולעתים דווקא מתוך המתח והמריבה נולדו דברים נפלאים; מהכרעה פנימית שחבל להשחית את החיים, ולהתבונן בגיל מבוגר על מה שהחמצנו כתוצאה משמירת ריב ומדון; על ניסיונם של אחרים, שבשעה שפגע בהם אסון גילו כי כל הדברים האחרים בחיים עליהם רבו הם חסרי משמעות של ממש, ועוד ועוד. נביעות רבות עשויות להזרים את נחלי הפיוס, וקשה למצוא דבר מה מתוק יותר מאשר הכרעה פנימית להיות מאלה שהם קשים לכעוס ונוח לרצות. יוסף הצדיק ואחיו, שהתפייסו זה עם זה, מהווים לנו מורי דרך מופלאים, ואפשר שנלך בעקבותיהם, ונהיה מאלה המבקשים שלום ורודפים אותו.
תשע"ד
