עשרה בטבת ואפקט הפרפר

הרב ד'ר משה פינצ'וק-

עשרה בטבת ואפקט הפרפר
צומות החורבן מוזכרים בזכריה (ח, יט): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". נחלקו רבי שמעון ורבי עקיבא מהו "צום העשירי" (ראש השנה יח ע"ב): לדעת רבי עקיבא צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים: "'וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. בֶּן אָדָם כתוב כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה' (יחזקאל כד, א-ב). ואמאי קרי ליה עשירי עשירי לחדשים". לדעת רבי שמעון צום העשירי זה חמשה בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר: "'וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר' (יחזקאל לג, כא) ועשו יום שמועה כיום שריפה".
דעות אלו מסמלות את שתי הקצוות של החורבן: "סמך מלך בבל על ירושלים" – זה השלב הראשון והמוקדם ביותר של החורבן, הניצנים הראשונים של תהליך שבסופו של דבר הביא לחורבן. "באת שמועה לגולה" – זה השלב המאוחר והאחרון של החורבן. רבי שמעון דוחה את שיטת רבי עקיבא בטענה שלפי רבי עקיבא סדר החדשים בפסוק אינו תואם את סדרם הכרונולוגי של הארועים: "ונראין דברי מדבריו שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון והוא אומר על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון. אלא שהוא מונה לסדר חדשים ואני מונה לסדר פורעניות".
מה משמעות צום עשרה בטבת לדעת רבי עקיבא? בניגוד לשאר הצומות, הארוע של עשרה בטבת הוא בקושי ארוע. המצור רק החל וסופו מי ישורנו, הלוא כבר היה מצור על ירושלים שלא צלח. החורבן והגלות רחוקים ומעבר לאופק ובינתיים עולם כמנהגו נוהג. עברו למעלה משלש שנים עד שהמצור הזה התפתח לצרה של ממש. אולם לאחר החורבן, במבט לאחור, רואים הנשארים ומבינים שאותו יום חורפי בו סמך מלך בבל על ירושלים הוא ראשית התהליך שהביא בסופו של דבר לחורבן. הגחלים מהם פרצו הלהבות בט' באב הוכנו בעשרה בטבת. לכן צום העשירי מופיע אחרון בפסוק, רק אחרי ולאור הארועים בהמשך קיבל הארוע של עשירי בטבת משמעות ותוכן. ההיסטוריון הוא נביא הפוך כדברי ווין. בזמנו אולי לא היה ניתן לראות בתחילת המצור סימן לפורענות. מצורים באו והלכו, מעולם לא היה חורבן. לא היהודים ולא הגויים האמינו שהדבר אפשרי, "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (איכה ד, יא-יב). אולם אנו שיודעים שהדבר אפשרי, צריכים לפתח את החושים ההיסטוריים ולזהות תהליכים כאלה כבר בניצניהם ולהזהר מהם. המסר של עשרה בטבת הוא שלא די להתמקד בארוע המסעיר כשלעצמו אלא יש לבחון ולזהות את התהליך והגורמים המוקדמים שהביאו לארוע, קטנים ופעוטים ככל שיהיו. "איזהו חכם הרואה את הנולד". בימינו צום עשרה בטבת משמש כיום הקדיש הכללי לחללי השואה. הפער והניגוד שבין תרבות אותה אומה לבין מה שעוללה בפועל אינו נתפס. החוקיות והמוסריות ההיסטורית אינם תקפים כאן. לפני השואה איש לא האמין שהתופעה אפשרית. לא הבחינו בניצנים כי לא ידעו שקיים בכלל עץ כזה. אבל אנחנו שבאים אחרי השואה יודעים שהדבר אפשרי וצריכים לחדד את המודעות לניצניו.
מסר זה מקרין גם למישור הפרטי. באחד ממסותיו מספר הגרי"ד סולוביצ'יק ז"ל על אב שהעדיף לשלוח את בתו לבית ספר יוקרתי לא יהודי ולא לבית ספר יהודי. אחרי כמה שנים הוא בא בבכי אל הגרי"ד על כך שבתו עומדת להנשא לגוי. "לוא ידעתי שזה מה שיקרה מעולם לא הייתי שולח את בתי לשם". צריך להיות רגישים וכנים בזיהוי ניצנים קטנים ותמימים שאחר כך מתפתחים לאסונות גדולים.
"אפקט הפרפר" זה ביטוי מתורת הכאוס הממחיש מצב של תלות רגישה בתנאי ההתחלה. שינויים קטנים בתנאי ההתחלה של מערכת דינאמית לא לינארית עשויים לגרום לשינויים גדולים בהתנהגות המערכת בטווח הזמן הארוך. לורנץ מאבות תורת הכאוס הדגים זאת בעזרת "אפקט הפרפר": משק כנפי פרפר עשוי ליצור שינויים קטנים באטמוספירה שבסופו של דבר יגרמו להופעת סופת טורנדו (או ימנעו את הופעתה). הכנפיים המתנופפות מייצגות שינוי זעיר בתנאי ההתחלה של המערכת, שגורם שרשרת מאורעות המובילים לתופעה בקנה מידה גדול. אם הפרפר לא היה מנפנף בכנפיו, ייתכן ומסלול המערכת היה שונה במידה ניכרת.
המשמעות של עשרה בטבת לפי רבי עקיבא הוא להיות מודעים לקיומו של "אפקת הפרפר" גם במישור ההיסטורי ובמישור האישי, ולהיות רגישים למשמעותן הפוטנציאלית של שינויים ותהליכים, זעירים ככל שיהיו.
רבי עקיבא הוא בעל חזון המסוגל לראות בדברים פעוטים ורחוקים את הדברים הגדולים, לקשור את העבר הרחוק ביותר עם העתיד הרחוק ביותר. בעשרה בטבת הוא קושר מצור לחורבן. ובסוף מסכת מכות הוא קושר חורבן לגאולה: "כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?! אמר להן לכך אני מצחק דכתיב "וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת־זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ" וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" וגו' בזכריה כתיב "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם" עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו".
תשע"ד