"ברחל בתך הקטנה"

בשעה שיעקב עורך הסכם עם לבן על רצונו להינשא לרחל בתו הוא מדקדק בלשונו ואומר: "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה". יעקב מדייק בבקשתו ומוסיף פרטים על מנת למנוע  תחכומים והטעיות. וכך מסביר רש"י:

"ברחל בתך הקטנה – כל הסימנים הללו למה, לפי שיודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל, ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק, תלמוד לומר בתך, ושמא תאמר אחליף ללאה, תלמוד לומר הקטנה. ואף על פי כן לא הועיל לו שהרי רמהו".

רק תקופה קצרה קודם לכן, עומד יעקב לפני יצחק אביו כדי לקבל את הברכות וכך הוא מציג את עצמו: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ". במפגש הזה דווקא יעקב הוא הערמומי, הוא מתנסח כך, שיצחק יחשוב שהעומד לפניו הוא עשו, מבלי לשקר בצורה מפורשת. וכפי שמסביר "בכור שור":

"אנכי עשו בכורך – לא שיקר לאביו, אלא כששאל לו מי אתה, אמר לו: 'אנכי'! כי כן דרך לענות, והוסיף לומר לו: 'עשו בכורך'! ואף הוא אמת".

יעקב הצליח במתק שפתיו להעמיד פנים, וכביכול לא לשקר בשעה שהציג את  עצמו בפני יצחק. לאחר תקופה קצרה נעמד יעקב ועורך חוזה מדויק מול לבן, אולם הפעם נכשל, שכן לבן ידע טוב ממנו את "חכמת החוזים". לבן מבטיח ליעקב הבטחה מעורפלת ועשה  עצמו כאילו הצעת יעקב מאד רצויה לו ומתאימה לרצונו. אמנם, הוא נותן לו את רחל, אבל רק לאחר תמורת עבודה של שבע שנים נוספות. ובשעה שיעקב מוחה על כך שקיבל את לאה מתנצל לבן ואומר לו: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה".

דיני חוזים הם עולם ומלואו בתחום המשפט. מיעקב ניתן ללמוד על חשיבות השימוש במילים הנכונות, והגדרת התנאים בצורה מדויקת. באמצעות חוזה טוב ניתן לצמצם טעויות וכמובן למנוע מרמאים לסלף את ההסכם. מכאן, השימוש הרווח בימינו בעת ששני צדדים מנסחים חוזה להשתמש  בביטוי: "ברחל בתך הקטנה" שמשמעותו, להתעמק בפרטי ההסכם על מנת שלא להותיר ספקות בהבנת החוזה.

אך דווקא הביטוי בהקשרו המלא מעיד על מציאות מתסכלת. הפירוט של יעקב התברר כחסר תוחלת לאור העובדה שלבן היה נחוש להשיא לו את לאה. יותר משהביטוי 'ברחל בתך הקטנה' מבטא את הצורך בחוזים מפורטים כדי למנוע ספקות, הוא משקף גם חוסר אמון שיש בין שני הצדדים. עצם העיסוק 'ברחל בתך הקטנה' ובחוזים מפורטים נובע מחשש שאחד מהצדדים ישקר ויסלף את ההסכם בשל פרצה שימצא בניסוח החוזה. על חברה שיש בתוכה שקרים וחוסר אמון מתאונן הנביא ירמיהו: "וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר…".

(ויצא תשפ"ב)