עו"ד פרופ' אבי וינרוטשלוש אומות אינן באות בקהל ה': עמלק, עמון ומואב.
עמלק הוא ראש שונאי ישראל ונאסר כל ממשק עימו. אבל, מדוע אסורים גר עמוני וגר מואבי לבא בקהל? "על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים" (דברים כ"ג, ד' – ה'). מה כל כך חמור בכך? זו סיבה לדחות גרים לעולמי עד?
הרמב"ן מבאר כי אברהם הציל אותם מהפיכת סדום ועמורה והם עשו רעה עם ישראל. כפיות טובה היא תכונת נפש שפלה ובזויה. אבל, מדוע כל הגויים מותרים לבא בקהל ורק צאצאי שתי אומות אלו שנהגו בכפיות טובה נאסרו לכל הדורות?
רבי לוי יצחק מברדיטשב מחדש כי יש שני סוגי שנאת ישראל:
יש שונאים שמכירים בבכורה של עם ישראל וברמתו המוסרית ומתנכלים לו בגלל שהוא העם הנבחר. עינם צרה במעלתו אבל הם מודים בה. את שנאתם מעמעם הצורך בקיום העם שבזכותו בא השפע.
לעומתם, יש שונאי ישראל הכופרים במעמד הבכורה של עם ישראל. הם רוצים לחסלו, כדי לשבת על אותה משבצת עצמה. הם סבורים שאין צורך בעם ישראל. שנאתם מוחלטת ואין רגשות הכרת הטוב שימַתֵנו את השנאה. כזו היא שנאת עמלק. עם ישראל נקרא ראשית ("קדש ישראל לה' ראשית תבואתו" – ירמיהו ב, ג') ועל עמלק נאמר "ראשית גוים עמלק" (במדבר כ"ד, כ'). אין שניים במקום הראשון, והבכורה לעולם של אחד. זו מלחמה טוטאלית. בדומה לכך, עמון ומואב "לא קידמו בלחם ובמים" והדבר מלמד על שנאה "עמלקית", מוחלטת שאין מה שיעמעם אותה. עם שנאה כזו לא ניתן להתפשר וממילא "לא יבואו בקהל ה".
המהר"ל ב"גור אריה" (דברים כ"ה, י"ז) מבחין בין המונח "זכר" כמשל לכוח המשפיע, לבין המונח "נקבה" כמשל למי שמושפע ומקבל מזולתו. האומות משולות לנקבה כי הן מכירות בכך שהקב"ה מעניק להן שפע בזכות ישראל. הן לא יבקשו להשמידנו כליל, כדי שלא לפגוע בעצמן. אך עמלק סבור כי הוא מרכז ההוויה ומקור השפע. זו מלחמת זכר בזכר.
אכן, עמלק נוצר מיחסי עריות בין אליפז לתמנע ביתו, ועמון ומואב נוצרו מאב (לוט) שבא על בנותיו. ככלל, הוולד מקבל תכונות הן מן הזכר (האב) והן מן הנקבה (האם). אבל, כשמקור האם גם הוא מן האב, הרי שיש לנו רק זכר. על כן, דרשו חז"ל "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' – עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית". המלחמה היא רק במי שלוחם כ"זכר בזכר" – מלחמה על עצם המעמד, שהיא מלחמה טוטאלית, ואין בה פשרות.
עתה מובן מדוע מביא הכתוב שני טעמים לכך שעמון ומואב לא יבואו בקהל: האחד, על שום שלא קידמו בלחם ובמים, והשני "אשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך".
לכאורה, מי שמבקש להרוג אומה שלמה, גברים, נשים זקנים וטף, איזו חשיבות יש לכך שהם גם לא קידמו בלחם ומים? לפי הסברו של רבי לוי יצחק מבאר ה"שפת אמת", כי זו תופעה אחת, של שנאה מוחלטת, שאין מה שיקהה את חריפותה. הביטוי הראשון לשנאה זו הוא שאין לחם ומים בשעת מצוקה והמשך התופעה מתבטא – בניסיון לרצח עם.
רבי לוי יצחק מברדיטשב מלמד פרק חשוב ביחסים שבין אדם לחברו. אם יש שנאה שאינה נוגעת למישור פרקטי אלא למישור העקרוני של כבוד ומעמד, הרי שהשנאה מוחלטת ואי אפשר לגשר עליה. עַם שניחן בשנאה מסוג זה לא יבא לעולם בקהל ה'. אבל, אם גם כשיש שנאה – יש בצידה הכרה בערך הזולת והכרת הטוב – יש אפשרות לשקם את היחסים, ואפשר לכונן שלום.
מסמך1
