הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')
הפסוק: "מִהֲרוּ בָּנָיִךְ, מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ", מופיע בהפטרת השבת, ודומה שסביב הוויכוח הציבורי בישראל כיום הוא נהייה אקטואלי ביותר, כשכל מחנה מאשים את יריבו שהוא הורס ומחריב בהתנהלותו. לפני שנכריע מי צודק, נזכיר שפסוק זה רלבנטי רק אם משתמשים בו במשמעות הרווחת, שכנראה שונה ואף מנוגדת לפשט. במשמעות המקורית ישעיהו הנביא אמר משפט זה כחלק מדברי הנחמה שלו לעם ישראל. ישעיהו מכריז בכך שבעת הגאולה ימהרו בניה של ציון לשוב לארץ ממנה גלו, ואילו הרשעים שהחריבו אותה ייצאו ממנה. כך מסביר רד"ק: "הפושעים יצאו ממך, שיכלו שלא יהיה בך עוד רשע ופושע, כי הם היו סבת ההריסה והחרבן". יש המפרשים שכוונת הפסוק היא לגויים ששוכנים בארץ או למושלי הארץ הנכרים, ויש שפירשו שהכוונה היא לרשעי ישראל שינטשו את ציון. כך או כך נבואת הנחמה של ישעיהו העוסקת בקיבוץ הגלויות ובבניין ציון באה להבטיח יציאה של גורמים מזיקים מארצנו.
כיום הביטוי "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" משמש במשמעות שלילית וכמעט הפוכה: מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ באים מתוכך, כלומר: הסכנה הגדולה ביותר של האומה צומחת מתוכה ולא מבחוץ. נראה שמשמעות זו נובעת בעיקר מסדר המילים בפסוק. אילו היה כתוב: "מהרסייך ומחריבייך יצאו ממך", היה ברור לחלוטין שהכוונה ליציאת הרשעים מהארץ החוצה, אך הכיתוב: "ממך יצאו" מציע אפשרות שמדובר במחריבים שיוצאים מקרב העם.
הפירוש הרווח של הפסוק לא החל בישראל של היום, אלא הוא נוכח כבר בפרשנות דרשנית של חכמי ישראל. יסודו במדרש תנחומא (פקודי א), והוא מופיע אצל כמה מפרשני הנביאים. כך מפרש אברבנאל (ישעיהו מט, יד) כי קודם הגאולה ייצאו ויכלו הפושעים מישראל שבגללם נחרבו הארץ ובית המקדש, ולא יהיה עוד בהם רשע ופושע. בדומה לכך הסביר ר' דוד אלטשולר בפירושו 'מצודת דוד': "המהרסים והמחריבים אותך יצאו ממך, ר"ל: הרשעים שבקרבך הם סבבו ההריסה והחורבן".
פרשנות זו של הפסוק פתחה פתח לכך שרבנים שונים החילו אותו על אישים וקבוצות קונקרטיים בעם ישראל. אברבנאל דרש אותו בפירושו לספר מלכים א' (יא, כו) על ירבעם בן נבט, ואילו המאירי בפתיחתו למסכת אבות דרש פסוק זה על הקראים. בזמננו יש רבנים שמשתמשים בפסוק הנ"ל כדי להביע גינוי חריף ליהודים שומרי מצוות שלדעתם אינם נוהגים כהלכה. כך לדוגמה כתב הרב עובדיה יוסף פסוק זה על מנהלים של בתי ספר ממלכתיים דתיים שבהם לא נשמרת הפרדה בין בנים לבנות (יביע אומר י, אבה"ע כג). הרב משה שטרנבוך כינה "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ" את הדיינים בבתי הדין לגיור אשר "מגיירים גרים, אף שידוע שאינם עומדים לקיים מצוות, והגירות מאושרת על ידי 'הרבנות הראשית'" (תשובות והנהגות ד, רלה).
במאה שעברה הגדיל לעשות הרב מבריסק, ר' יצחק זאב סולוביצ'יק, מראשי היהדות החרדית בארץ, שהביא בשם אביו, הרב חיים סולוביצ'יק, דרשה מרחיקת לכת של הפסוק הנדון על התנועה הציונית. לדבריו, ציון ציפתה במשך כל זמן הגלות להתגשמות הבטחת ה': "ושבו בנים לגבולם", "וכאשר החלו הציונים לעלות לא"י וציון ראתה מי הם הבאים, אז התייאשה "ותאמר ציון עזבני ה'"… ופרצה בייאוש, וכי לזה חכיתי?! אמנם הקב"ה מנחם את ציון ואומר לה "מהרו בניך", אלו הם הממהרים, כי עדין לא הגיע זמן הגאולה, אבל בזמן הגאולה האמיתית יבואו הכשרים, "ומהרסיך ומחרביך ממך יצאו", הציונים יצאו מהארץ ויבואו הכשרים במקומם" (חידושי הגרי"ז החדשים סימן כב).
דרשה מחודדת זו בנויה על פירוש הפשט לפסוק, ועם זאת היא משתמשת בו לבטא נקודת מבט חרדית קיצונית שרואה בציבור הכללי רק את השלילה, ולכן מאמינה שיהודים אלה, שאינם שומרים מצוות, עתידים לעזוב את הארץ, ובמקומם יגיעו שלומי אמוני ישראל ובא לציון גואל. בציונות הדתית אנו אמונים על ראייה מורכבת של הציונות הכללית, משתדלים לראות בעין טובה גם את מי שאינם חיים על פי התורה, ומאמינים בתהליך בריא של תחיה רוחנית ושינויים לטובה.
מתוך הבחנה זו אנו באים לשאלה מי הם "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ", ותשובתי היא שיש כוונה טובה וברכה בשני המחנות "כי כוח כמוס של הצעדה לטובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה", כלשון הרב קוק (מאמרי הראי"ה). מי שעלולים להתברר כמהרסים ומחריבים הם הקיצוניים שבשני הצדדים, אותם שמותחים את החבל כל אחד מצידו, מבלי לחשוש כלל לקורעו. מחד גיסא, אלו אותם אזרחים שההתנגדות לשינויי חקיקה ודרכי שלטון, והחרדה מפני התחרדות, גרמו להם להפסיק לחרוד על עצם קיום המדינה, ולפיכך מפסיקים את השירות במילואים, או מודיעים שמהארץ הם יורדים. מאידך גיסא, אלו אזרחים ונבחרי ציבור ששואטים ליישם חוקים, ולא שתים לב לתבהלה ולקרע שהם גורמים. אלה כמו אלה הם בבחינת מִהֲרוּ בָּנָיִךְ באופן נמהר, ועלולים לגרום להמיט על כולנו אסון מר. לכן, יש להבין לליבם של שני הצדדים, ולבקר יחדיו את דרכם של הקיצוניים.
(עקב תשפ"ג)
