הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)תגובת האבל על פטירתו של קרוב משפחה עלולה להיות עוצמתית מדי, עד כדי פגיעה גופנית של קרובי המת בעצמם. לכן קבעה התורה גבולות ברורים לאבלות: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת". וכך כותב הרמב"ן:
" אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים אף בחיים. ומכאן סמך לרבותינו באוסרם להתאבל על נפש יותר מדאי".
אולם, בעוד שלפי פשוטו של מקרא האיסור מתמקד באזהרה מפני אבלות יתירה, למדו חז"ל מפסוק זה ציווי נוסף, שמתייחס לציבור כולו. דהיינו, אזהרה מפלגנות ומחלוקת: "לא תגודדו – לא תעשו אגודות אגודות" (יבמות יג ע"ב). הילקוט שמעוני קישר בין שני חלקי הפסוק:
"לא תתגודדו לא תשימו אגודות אגודות, ותהיו חלוקין אלו על אלו, שלא תשימו קרחה בכם, כשם שעשה קרח, שחלק לישראל ועשאן אגודות אגודות, ועשה קרחה בישראל, שנבלעו עמו בני אדם הרבה" (ילקוט שמעוני פרשת תתצא)
לדברי הילקוט שמעוני, אם חלילה נתפלג ונהיה אגודות אגודות, אז הקב"ה יעשה בנו "קרחה" כפי שהתרחש במחלוקת קרח ועדתו. כלומר, משמעות שמו של קרח היא קרחה – שפיכות דמים, שנגרמה בגלל שהחזיק במחלוקת.
חיבור נוסף ושונה בין שני חלקי הפסוק עושה הספורנו :
"שאין ראוי להראות תכלית הדאגה והצער על הקרוב המת, כשנשאר קרוב נכבד ממנו במעלה ובתקות טוב …". לדבריו, האבלות המופרזת על המת עלולה להביא לאלוהותו של הנפטר שהלך לעולמו, וכביכול לחשוב שלאחר פטירתו אין מי שימלא את החלל שנפער כתוצאה מהסתלקותו. תפיסה זו גורמת לזלזול בבני האדם שחיים ויכולים להמשיך את מפעלו של הנפטר. כאשר קיימת תחושה, שאין תחליף לנפטר ואין יותר "לאן ללכת", עלולים אנו להגיע לפלגנות ולאיבוד דרך.
אחד ממסריו המרכזיים של ספר דברים הוא שטבעו של עולם שיש חילופי משמרות. לא קם כמשה נביא ומנהיג אולם גם למשה נמצא מחליף. יש להכיר טוב לכל הנהגה ששרתה ציבור אבל פעמים שיש צורך להחליפה. במיוחד, אם היא עלולה לגרום לפלגנות.
פרשנות זו מקבלת משנה תוקף בימים אלו, עד כמה עלינו להיזהר מפלגנות שעלולה להביא ל"קרחה" – לאסון לאומי. יש צורך להקשיב היטב לקולות השונים ולהימנע מפלגנות באחת משעותיה הקשות של מדינת ישראל. המלחמה בקורונה מותנית בממשלת אחדות שיודעת לשלב ידיים ולעבוד במשותף.
ראה תש"פ
