רווח והצלה עמד ויעמוד ליהודים

הרוחות סערו השבוע, בארץ ובעולם, בעקבות נאומו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בקונגרס האמריקני. אם נשכיל להניח בצד את כל המחלוקות הפוליטיות, את כל הקטנוניות האווילית והילדותית שראינו בכלי התקשורת מסביב למאמציו למעננו ולמען ילדינו, הרי שנראה מנהיג יהודי שאיננו חת מלפנות לעולם כולו במאמץ להגן ולשמור על היהודים ועל מדינתם בפני כל אויב, צר ומתקומם עלינו להשמידנו.
אין זו הפעם הראשונה בה מנהיג יהודי פונה לאומות העולם ומצהיר בריש גלי על נאמנותו לעם היהודי ועל נכונותו להקריב עבורם רבות. בפני כותב שורות אלה צפה ועלתה דמותו החצי מיתית חצי אמיתית של שאול וואהל, מלך פולין ליום אחד. שאול לבית קצנלבוגן היה נכדו של מהר"ם פדובה הדגול, גדול פוסקי איטליה במאה ה-16 למניינם, ממוצא אשכנזי מובהק כפי ששמו מעיד עליו (מאיר קצנלבוגן). בצעירותו נדד מבית אביו, המהרשי"ק, בונציה, לישיבות פולין החריפות והמפורסמות. בשלב מסויים נכנס לחיי המסחר של פולין, שבאותם ימים עודדה את היהודים להשקיע ולתמרץ את המשק שלה, ועלה לגדולה בתחום זה, עד שהפך למקורב מאוד למלך פולין, סטפן באטורי.
בשל תסבוכת פוליטית בנוגע לירושת המלך לאחר מותו, האגדה מספרת ששאול נבחר למלך זמני, ליום אחד בלבד, על פולין. באותו יום (ליתר דיוק לילה), הקדיש שאול את כל מרצו וזמנו לטובת ביטול כל הגזירות הנוגעות ליהודי פולין, בכלל זה תקנות מפלות ברמה המשפטית והכלכלית. שמו, וואהל, מייצג את היותו נבחר על ידי האצילים לדרגת המלוכה, גם אם באופן זמני. היטיב לנסח את דבר גדולתו ר' צבי הירש אדלמן, בספרו גדולת שאול (לונדון תרי"ד).
ש"י עגנון תיאר ביד האמן שלו את סיפורו של שאול וואהל, אולם לסיפור שרשים קדומים בהרבה, גם אם אמיתותו ההיסטורית לא הוכחה.
כה כתב הרב פינחס קצנלבוגן, בספרו יש מנחילין, סימן נא:
"ושמעתי מפה רבינו הקדוש אאומ"ו, שהיו מוסרים כל אותם הכתבים הראויים למלכות, וכל המולך כותב באותו הספר איזו תקנות כפי חכמתו. והיה הנגיד מהר"ר שאול וואל זצ"ל כותב בו כמה תקנות וחריות לטובת היהודים. והגיד אאמ"ו זצ"ל איזה מהם אשר היה יודע אותם, אך אני שכחתים, רק אחת מהן ידעתי שכתב בחריות שהרוצח הממית יהודי – ידון הרוצח כאילו הרג איזה שר שהוא מזרע מלוכה, ולא יקחו כופר לנפש רוצח כי אם נקם ינקם, נפש תחת נפש, מה שאין הדין כן בהורג איש נכרי אחר שאינו מזרע החשובים הנקראים פריצים במדינת פולין".
יעויין שם בהסבר מרתק כיצד עלה ר' שאול לגדולה, בזכות מעשה חסד שעשה אביו עם אחד מזרע המלוכה שירד מנכסיו. מסורות רבות אף מייחסות את ועד ארבע הארצות, גוף מעין-אוטונומי שניהל את עניינם של יהודי ליטא ומזרח אירופה במשך שנים רבות, למפעלם של צאצאיו של ר' שאול וואהל, ומכאן אנו למדים כיצד גדולה ואהבת ישראל הן, כנראה, גם תכונות גנטיות.
תיאור ציורי למעמד ההמלכה מפיו של הנסיך הפולני רדז'וויל, שהעביר את השרביט לוואהל העניק, כאמור, עגנון, וכך לשונו (בתרגומה של לולה בנטל):
"ויען ויאמר: 'שמעו נא אחי, האל עמכם, אעוץ לכם עצה טובה ונכונה, למי לתת לעת עתה משרה זו, ויודע אני כי ראוי יהיה בעיניכם. ראו האיש הזה, חכם ומלומד יותר ממני, ירא שמים וסר מרע, שקול וחכם ודעתו ניכרת בכל דבר שיעשה ובכל מעשיו ההצלחה תאיר לו פנים. אבל פגם קטן אחד בו, אשר לו יהי למכשול, ואם את הסכמתכם למפרע תבטיחוני, אבשר לכם מי הוא האיש'. וכיוון שמלותיו יקרות היו בעיניהם, כי רם וזקן השליטים ביניהם היה, לכן ענו ואמרו כולם בפה אחד: 'כאשר אמרת כן יהיה', ויישבעו כולם שלא להמיר את דברי פיו.
וכה דיבר אליהם: 'האיש אותו ריבון העולם לשליט ולנשיא בחר, הנו שאול העברי, אותו חינכתי וגידלתי, הוא הוא הראוי ולא אחר'. וכיוון שאת מוצא פיו להמיר לא יכלו, ענו ואמרו: 'יחי, יחי הנשיא שאול בחיר הא-ל!'. ויבוא גם הוא לבית הוועד, וירכין פניו לאדמה כמנהג המקום, והעיר ורשה צהלה ושמחה".
ר' יעקב מאיר פדווא מבריסק, מצאצאיו של ר"ש וואהל, כתב במכתבו שפורסם בספר גדולת שאול את הדברים הבאים על זקנו, בהם יש לחתום:
"דרכו היה לעבור על מדותיו. היה תמיד רודף צדקה וחסד. עשה טובות בעמו לדורות עולם ככח חכמתו וממשלתו הרמה! ובהיותי צעיר לימים ראיתי בבית אאמ״ו הרב המפורסם המנוח מר״ח (=מורינו ר' חיים) ז״ל פנקס ישן, והיה כתוב בו העתקת דבריו אשר צוה לזרעו לפני מותו, וכה אמר – 'ממני ילמדו ויעשו זרעי אחרי, להתנהג עם כל אדם בענות חן וצדק, ובלי התנשא על שום אדם. ואם הייתי תקיף בממשלה בכל זאת לא נהגתי את עצמי בנשיאות'.
גם שלשלת של זהב אשר נשא על צוארו הניתן לו לאות כבוד ממלך פולין לא הניח מורשה לבני להתהדר בו, רק צוה לחלק לצדקה".
(תצווה תשעו)