רֵב מסוג אחֵר

הרב יונתן סאקס, שנפטר השבוע לבית עולמו, היה איש אשר רוח בו, רב מסוג אחֵר.

ולא רק מפני שלצד רבנותו, היה בעל תואר דוקטור בפילוסופיה מקיימברידג', זכה להתעטר בכתר של ה"לורד", תואר האצולה הגבוה ביותר בממלכה הבריטית, מחנך ומורה בחסד, רב קהילה ונואם מחונן, חב"דניק והוגה דעות, המסוגל להעביר מסר עמוק גם בדקות ספורות.

ליודעי עברית נתגלה הרב סאקס רק בשנים האחרונות, בזכות חלק מספריו הרבים שתורגמו לעברית. "אני מתנצל שאיני מדבר עמכם בעברית", פתח הרב אחד מנאומיו, "אבל לצערי, רק העברית המקראית, לא המודרנית, שגורה על לשוני. באחד הימים טיילתי עם רעייתי על שפת הים בתל אביב, ולפתע נתקלו עינינו בשלט: 'סכנה! אין מציל!'. אכן, ידעתי שתל אביב היא 'מעוז החילוניות', אבל עד כדי כך? להכריז ברבים שהקב"ה אינו קיים? רק בחלוף 24 שעות הבנתי שהכוונה אינה אליו"…

לצד רוחב הדעת והבקיאות בכל חיבורי הפילוסופיה, המערבית והיהודית, ניחן הרב בחוש הומור משובח. בעזרתו, חדרו דבריו ללבבות רבים.

בראש מעייניו ניצבו התקווה, הכבוד ל'אחֵר' ולשוֹנִי, הדיאלוג, דו שיח מתמשך – גם עם בני דתות אחרות – והמחויבות. מחויבות ל"המשכיות" העם היהודי (גם בקהילות שבהן מגיע אחוז ההתבוללות לממדים מבהילים), ומחויבות – ערכית ומוסרית – לתיקון העולם כולו במלכות ש-די, גם בעולם התזזיתי של המאה ה-21.

למרות דימויו הציבורי חובק העולם, המקיים שיח ושיג עם שועי עולם, ברמה האישית היה הרב סאקס שקט, ביישן ומופנם.

אישיותו ואנושיותו נתגלו לעתים דווקא באותם רגעים "קטנים". כך, למשל, בחג הסוכות האחרון, כשהוא שקוע בייסורי גוף ונפש נוראים שהמחלה הארורה המיטה עליו, מצא זמן להקליט, בקול רועד, ברכה קצרה לכבודו של הלל פרידלר, נער שהגיע למצוות בניו זילנד הרחוקה.

"ברכות ואיחולים. כמה נפלא לדעת על השמחה הגדולה של משפחתך בראותך מגיע לרגע מרגש זה בחייך, כשאתה מתחיל את מסעך העתידי כאדם בוגר ועל שכמך עברו של עמך. אני מצטער שאיני יכול להקליט ברכה מצולמת לכבודך. כפי שתוכל לשמוע בקולי, איני חש בטוב. אנו יודעים איזה אדם מיוחד אתה. כמה אתה דואג תמיד לאחרים ובמיוחד לאלה המבקשים להתגייר. שמך נאה לך ואתה נאה לשמך, כהלל הזקן, שלימד תמיד את תלמידיו, לאהוב שלום, לרדוף שלום, לאהוב את הבריות, ולקרבם לתורה. סֶט של ערכים לחיות בהם ומהם. היה ותעשה כן, יהיו חייך מלאים בברכת ה', בשמחה וגאווה, חיים מלאים במתנת החיים של האנשים שעמם תבוא במגע".

(חיי שרה תשפ"א)