הרב דני שילה, קדומים
על אף שאנו כבר בפרשת 'וירא', יש עדיין טעם להציץ לסיום התורה אותו חווינו לא מזמן. כשבורא עולם "הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קדש", כפי שקראנו אז, הוא חידש בעולמו עקרונות אשר מהם נגזרו מעשים. עיקרון ראשון מחודש בעולם של אז היה, שאין עובדים אלא א-ל אחד, ואין מקום כלל לאל אחר עימו. עיקרון שני, שאין עובדים את האלוקים כי אם על פי הדרכתו ובמקום אשר יצווה. היה זה חידוש עצום בעולם האלילי, אשר בו המשמשים בבתי עבודה זרה בכל מקום שהם, קבעו את הפולחן בעצמם, או קיימו אותו על פי מה שקבעו בני אדם שקדמו להם.
את העיקרון זה היה קשה מאד לקבל בזמנו, ועד מהרה לא עמדו ישראל בו, ובעת משבר עשו את העגל. כזה היה גם חטא נדב ואביהוא. שלוש פעמים מציינת התורה שהם הקריבו "אש זרה" וחמש פעמים היא מדגישה שהם עשו זאת "לפני ה'".
רש"י בעקבות חז"ל מסיים את פירושו לתורה בשבח משה ששבר את הלוחות והסכים הקדוש ברוך הוא למעשהו. שכן, מה בצע בתורה, אם כל אחד מבקש לעבוד את האלוקים לפי תחושת ליבו ולא כפי הצו האלוקי.
הלוחות היו "רק לוחות אבן", כפי שציינה יושבת ראש אמונה במאמרה האחרון ב"שבתון". משה ניפץ אותם אומרת ליאורה מפני שהיה זה "צורך הדור". אך ראה זה פלא, הוא מצטווה מיד לפסול "שני לוחות אבנים כראשונים"!
אכן, לוחות האבן הם כמחשב ללא תוכנת הפעלה. שכן איך נדע במה להריע בראש השנה? אין הדבר כתוב. ואיך נדע במה לשמור את השבת, שמא לפרוס לחם זו מלאכה ? ומה זה "פרי עץ הדר" שמא פומלה? ומהי "סוכה" שמא תחנת אוטובוס סוכה היא?
הרמב"ם מבאר זאת בפתיחתו ל"יד החזקה". "כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו. שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. תורה זו תורה שבכתב. והמצוה זו פירושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה".
אכן הלוחות לוחות אבן, ומי שנותן בהן את החיות – זו התורה שבעל פה. מוסיף הרמב"ם שם ואומר: " ומשני הגמרות ומן התוספתות ומספרא וספרי מכולם יתבאר האסור והמותר הטמא והטהור החיוב והפטור הפסול והכשר כמו שהעתיקו איש מפי איש מפי משה רבינו מסיני: כל מה שהוסיפו חכמים לאורך הדורות עשו על פי כללי המידות שהתורה נדרשת בהן.
לומר שאין התורה מפורשת ושהיא נתנה לפרשנות הדורות – זו הקראות אשר גדולי הדורות יצאו כנגדה. זה יהיה מדכא לחשוב שהאלוקים נתן תורה כה נוראה, אשר בה כתוב "עין תחת עין" והחכמים הנאורים הם שקבעו שהתשלום יהיה בממון!
"פעם מלאכת יצירת האש הייתה קשה, ולכן נאסרה", אמרו לי כמה מעשנים בעת שירות המילואים. הטענות הללו כבר התיישנו. אם אין מסורת חכמים מחייבת בדבר, מה לנו לדוגמא לטרוח אחר הסוכה ולרדת אליה מקומה רביעית למטה! נאמר שמציאות חיינו מתירה לעשות אותה בתוך הבית, כמנהג השומרונים.
אנו מעורבים בשיאי החידושים, כמו השתלת איברים והפריה חוץ גופית, אך הכול כתורה שבכתב ושבעל פה.
(וירא תשס"ה)
עוד הצצה לסיום התורה
השארת תגובה