ד"ר יצחק קניגסברגאליעזר יצא בשליחות אברהם להביא אישה ליצחק, לאחר שהושבע כי: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (בראשית כד') . אליעזר הגיע לעת ערב לארם נהרים מקום הולדת אברהם, והתמקם ליד הבאר. בהגיעו, הוא נשא תפילה להצלחת שליחותו: "וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (שם). עד כאן אין כל דופי במעשיו. על המשך דבריו: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי", נחלקו חז"ל ומפרשי המקרא.
חולין (צה, ב) "והאמר רב: כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש", וכן מאשימים אותו ששאל שלא כהוגן: תענית (ד א) "שלושה שאלו שלא כהוגן, ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם, דכתיב: והיה הנערה אשר אומר אליה וגו', יכול אפילו חגרת אפילו סומא, זמן לו הקדוש ברוך הוא רבקה".
התנאי היחידי כמבחן אופי שאליעזר הציב בפני המועמדת להיות אשתו של יצחק, הוא תשובת המועמדת: "שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה", לבקשתו: "הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה". נניח שהנערה הראשונה שהייתה נענית לבקשתו, הייתה חיגרת או סומא או רפת שכל, הרי שהיא הייתה עוברת את מבחן האופי לפי הקריטריונים של אליעזר, והופכת להיות הכלה המיועדת.
הייתכן שלדבר כזה אליעזר התכוון?!
על פירושו של רש"י: "ראויה היא לו שהיא גומלת חסדים וראויה ליכנס בביתו של אברהם" – תכונה אצילית כשלעצמה, קובל הרמב"ן: "ואינו נקשר יפה (שצריך) שתהיה הנערה אשר אומר אליה אותה שהוכחת לעבדך ליצחק, ממשפחתו, וטובת שכל ויפת מראה". כלומר יש חשיבות גדולה גם לתכונות הנראות – יפת מראה וכו', וגם לשאר התכונות הנפשיות – טובת שכל וכו', בבחירת המועמדת, ולא להסתפק בתכונת החסד בלבד.
התורה מבליטה את יופיין של האמהות, ולא בכדי. אצל שרה: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" (שם יב'), אצל רבקה: "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד" ואצל רחל: "וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה".
לאור כל זאת, יש לראות במעשיו של אליעזר, לא מבחן אופי למועמדת, אלא בקשת סימן משמיים שה' הצליח דרכו במילוי משימתו, במסגרת תהליך דטרמיניסטי שנקבע מראש.
דטרמיניזם היא השקפה פילוסופית לפיה כל מאורע בעולם, פעולות, החלטות או מחשבות אנושיות נקבעים באופן בלעדי על ידי אירועים קודמים. הדטרמיניזם טוען, בין היתר, גם כי לכל דבר יש סיבה הנובעת ממקרה שארע בעבר. דרך הסתכלות נוספת על מושג הדטרמיניזם היא הסתכלות תכליתית ולא סיבתית. אם מניחים שכל פעולה גוררת פעולה אחרת, אז ניתן לומר שלכל פעולה בהווה יש "סיבה" שגרמה לה, אך גם מהכיוון ההפוך כי לכל פעולה בעבר יש "תוצאה" שלה, או "מטרה".
מבחינה מדעית היה הדטרמיניזם בסיס לאמונה, לפיה המדע מתנהל בצורה חד-ערכית וכי כל אירוע נגרם על ידי אירוע אחר, ואם ידוע מצב של מערכת בזמן מסוים ואילו היו כל חוקי הטבע ידועים, ניתן היה לחזות את מהלך האירועים עד קץ הדורות.
מתוך דברי אברהם: "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם", הבין אליעזר שאירוע השידוך בין יצחק לבין נערה מארם נהרים כבר נקבע מראש בצורה דטרמיניסטית. הצלחת הבדיקה שלו: "הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה", נועדה לאשש משמיים שהוא השלים בהצלחה את משימתו. בסיום התהליך יש אישור לדטרמיניזם האלוקי: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" (שם).
(חיי שרה תשע"ו)
