הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)פעם שמעתי קלטת ילדים שמתארת סיפור המתרחש במציאות של בית המקדש השלישי. בין היתר מתואר שם ביקורו במקדש של סיני זקן, שבא ממרחקים כדי לראות את גדולתו ותפארתו של אלוקי ישראל עליו שמע כה רבות. מלא ביראת כבוד לנוכח הדרו של המקדש, פנה הסיני אל הכהנים, והביע את רצונו להקריב קרבן לה'. לשאלתם איזה קרבן הוא רוצה להקריב, השיב הסיני שהוא רוצה להקריב את הקרבן הכי חשוב שאפשר – "אולי צב גדול?"…
לנו נשמעת תמימותו של הסיני משעשעת. באמת, להקריב צב בבית המקדש?! מצחיק נורא! אבל אני התמלאתי הערכה כלפי אותו סיני. הוא מגיע מארץ רחוקה, אין לו מושג על דרכי עבודת ה' ועל מצוות התורה, אבל הוא יודע דבר אחד – שהוא רוצה לעבוד אותו! הוא רוצה לבטא את אהבתו ויראתו כלפי האל הגדול שנגלה לו. הוא לא יודע מה הדרך לעשות זאת, אז הוא מנסה במושגים שהוא מכיר ממולדתו ומבית אביו, שם כנראה נחשב צב לקרבן מכובד. אבל הוא מוכן לשמוע ולקבל כל דרך אחרת שתוצג בפניו. מה שמנחה אותו הוא ההכנעה וההתבטלות כלפי האל. הסיני יודע דבר אחד: יש אלוקים – עובדים אותו! בלי חכמות ובלי "מה נראה לי".
זה מזכיר לנו את השבח הגדול של עם ישראל, על כך שהקדימו "נעשה לנשמע". לא תמיד אנו מבינים מה כל כך מיוחד בזה. אחרי הכל, אנחנו מכירים את מצוות התורה וחיים איתן לא רע, הן לא דורשות יותר מדי ולא מוזרות מדי. אז להסכים לקבל את התורה לא היה עסק רע כל כך…
אבל צריך להבין את מצבם של בני ישראל באותו הזמן. לא היה להם מושג מה ה' ידרוש מהם. אולי הוא ירצה שיקריבו לו צבים? או תוכים? או אולי ילדים? אולי במקום להניח תפילין וללבוש ציצית, הוא יצווה לצבוע כל בוקר את הפנים באדום וכחול, לחבוש נוצות על הראש ולרקוד ריקוד טקסי? אולי הוא ידרוש מהכוהנים להתנזר לגמרי מחיי משפחה? או יצווה על חמש תפילות כל יום בשפה מיסטית ובלתי מובנת? או לצום כל שבת? רק תסתכלו על כל הדתות והכתות שקיימות ושהתקיימו ברחבי תבל, ותחשבו על כך שלבני ישראל לא היה שום מושג כמו איזה מהן תיראה היהדות. היא היתה יכולה להיות מיסטית וסגפנית כמו במנזר טיבטי, לוחמנית וקנאית כמו האיסלאם, או אנימיסטית כמו דתות האינדיאנים. אבל לבני ישראל זה לא היה משנה. הם ראו את גדולתו של ה', וידעו דבר אחד: אנחנו רוצים לעבוד אותו. ואת זה נעשה בכל דרך שיבחר, קלה או קשה. נעשה – ונשמע.
לנו היום יש בעיה. אנחנו כבר יודעים מה ה' ציווה, והמצוות והטקסים הדתיים הפכו עבורנו לחלק מהשגרה ואינם מבטאים את ההכנעה והמשמעת כלפי האל. עבור יהודים רבים, ללכת לתפילה, להניח תפילין או לחגוג את החגים, אלו פעולות שנעשות "מצוות אנשים מלומדה", בלי להקדיש מחשבה לאל שמאחוריהם. יותר כמו נורמות חברתיות או פולקלור.
לכן צריך להיות במצב של התחדשות מתמדת. "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". כל יהודי צריך לגשת לעבודת ה' ולקיום המצוות כאילו זו הפעם הראשונה שהוא עושה זאת, ולנסות להרגיש עד כמה הן מיוחדות ולא שגרתיות. וכל אחד צריך לומר לעצמו, שהוא מוכן לעבוד את ה' בכל דרך בה יידרש. גם אם מחר בבוקר ה' ידרוש מאיתנו להקריב צבים על במת בית הכנסת – נעשה את זה! כך נחזיר לעצמנו את ההכנעה וההתבטלות כלפי הרצון האלוקי, שהאגו של האדם המודרני כל כך דחק מהעולם.
(תולדות תשע"ו)
