על חוכמה ותמימות

שתי תכונות אנושיות נחשבות לחיוביות ביותר, אולם למרבה המבוכה נראה שהן סותרות זו את זו. התכונות הללו הן חוכמה ותמימות.
קצת קשה להגדיר מהי תמימות. זוהי אותה תכונה הנמצאת אצל ילדים קטנים, אותו טוהר מיוחד שמאפיין אותם, העדר רוע, אמונה בטוב שבעולם, אהבה ואמון כלפי אחרים. גם אצל מבוגרים ניתן למצוא לפעמים דוגמאות של תמימות, לרוב אצל אנשים פשוטים, כפריים או בעלי מלאכה. נראה שהתמימות מבטאת סוג של פשטות ושלמות פנימית, ואכן "תמים" פירושו "שלם". תמימות כרוכה גם בענווה, בצניעות, בשמחה ועוד.
כפי שניתן לראות מהדוגמאות לעיל, התמימים מתאפיינים בהעדר חוכמה יחסי. קשה לנו לדמיין אדם מבוגר ומשכיל שייחשב לתמים. אנשים כאלה יכולים להיות חכמים מאד, פקחים ומוכשרים, בעלי ידע נרחב, אבל תמימים הם לא יהיו. למעשה, ככל שילד הולך וגדל, הולך וצובר ידע, הוא מאבד יותר ויותר מהתמימות שלו.
מדוע זה כך? אפשר לחשוב על כמה סיבות לכך. קודם כל, חלק גדול מהידע כרוך בחשיפה לרוע שקיים בעולם. ילד קטן מביט בעולם בתמימות, כשהוא בטוח שכולם רוחשים לו רק טוב; ככל שהוא לומד יותר, הוא מבין שבעולם יש גם אנשים רעים, ושדברים רעים יכולים לקרות. הביטחון שלו בטוב שבעולם מתערער, ונוצרת תחושת פחד וחוסר אמון באדם ובעולם. כמו כן, עצם החשיפה לרוע מכניסה משהו ממנו לתוך נפשו של האדם. כשאדם רואה או שומע על אחרים שעושים דברים רעים, משהו מזה מהדהד גם בתוכו, ומעורר גם אצלו נטייה אל הרוע. כלשון השיר של דוד ד'אור: "תשמור על העולם ילד \ יש דברים שאסור לראות \ תשמור על העולם ילד \ אם תראה, תפסיק להיות".
אבל לא רק החשיפה לרוע פוגמת בתמימות. ריבוי הידע והחוכמה לכשעצמו מוביל בהכרח את האדם לפיתוח התייחסות מורכבת יותר לעולם. הוא לומד לעשות אבחנות וחילוקים, לעמוד על סתירות וליישב אותן וכן הלאה. זה אמנם מועיל – אבל זה פוגם בשלמות שמהווה את התמימות. התמים הוא שלם, אחד, פשוט, לא מורכב ומחולק. החכם הוא מורכב ומסובך, קרוע בין דעות שונות, בין לבטים וספקות, מיוסר בידי חוסר הבנה וקושיות למיניהן. יוסיף דעת יוסיף מכאוב. גם נקודה זו מתבטאת במילות השיר: "תשמור על העולם ילד \ אל תגזים במחשבות \ כי כמה שתדע יותר, ילד \ אתה רק תבין פחות".
כמו כן, ריבוי הידע והחוכמה מעצים את האגו של האדם, והגדלת האגו הורסת בהחלט את התמימות, הכוללת בתוכה ענווה והכרה במיעוט הערך העצמי. וככל שהאגו של אדם גדל, כך גם יצריו הרעים הולכים וגדלים, והללו ינצלו את החוכמה כדי לשעבד אותה לצרכיהם (כפי שתיאר רבי נחמן בסיפורו "מעשה בחכם ותם").
אם כך, יש לנו בעיה. מצד אחד אנו מעריכים את התמימות, הן אצל ילדים, והן אצל אנשים מבוגרים. אולם מצד שני אנו מחנכים את ילדינו ואת עצמנו לשאוף לידע ולחוכמה. לרכוש השכלה, להתקדם בחיים. לא היינו רוצים להישאר בעיירה עם העגלות והסוסים. אבל עם כל הרווח שיש בחוכמה ובידע, בא המחיר של אובדן התמימות, ואיתה שמחת החיים, הפשטות והענווה. האם זה משתלם? אולי. אבל זה עדיין מצער.
אולי יש דרך לשמר משהו מהתמימות למרות ריבוי הידע. מי שלבו טוב וטהור, לא יושחת גם אם הוא נחשף לרוע. מי שמאמין בה', מאמין באחדות ובטוב הבסיסי שביסוד המציאות, ולא יתבלבל מריבוי המידע והדעות. מי שהוא ירא שמים, לא ייתן לחוכמה ולידע שלו לנפח לו את האגו. ישנן דמויות של צדיקים, כמו הרב אריה לוין והרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שכל מכיריהם ציינו בהשתאות והערצה את השילוב הנדיר שביטאו, בין גאונות עצומה לתמימות מופלאה. הדבר קשה אמנם – אבל אפשרי.
(וישלח תשע"ו)