הרב שי פירוןבימים עברו לא היו די סידורים ביד כולם. לא כולם ידעו קרוא וכתוב. יהודי שהגיע לבית הכנסת, הותיר בידי שליח הציבור להוביל את תפילתו. בעניית 'אמן' הצטרף לתפילה והפך לחלק ממנה. על קירות בית הכנסת בעיירה טיקוצין שבפולין, בית כנסת מהמאה ה- 16, נכתבו מספר תפילות, כאלה חשובות, שתסייענה בידי מי שלא יודע לאומרם בעל פה. אחת מהן היא נוסח תפילת "הטבת חלום".
בפעם הראשונה בה בקרתי בבעת הכנסת התפלאתי שראשי הקהל ראו בתפילה זו תפילה חשובה שראוי לכותבה על קירות הבית הקדוש.
חומש בראשית מרובה בחלומות ובחולמים. אברהם יצחק יעקב ויוסף, כמו גם אבימלך, פרעה ולבן חלמו או זכו לגילוי א-לוהי בחלום הלילה.
מה תכליתם של החלומות?
המאה ה – 20 הייתה המאה של הידע. 'ידע הוא כוח'. בשנים אלה חשפנו סודות, פרצנו פריצות דרך מדעיות ואפילו הגענו לירח. תכלית חייו של האדם המודרני היא להבין, לגלות, הכל.
התרחקנו מהסוד, בחרנו בגילוי, מאסנו בהסתרה.
חכמים הדריכו אותנו: "למד לשונך לומר איני יודע" (בבלי, ברכות, ד' ע"ב). אפשר להבין את הדברים כהדרכה מידותית: אתה לא חייב להיראות כמי שיודע הכל. לפעמים אנו מתביישים להודות שאנחנו לא יודעים משהו, שהרי אם לא ידענו – נכשלנו.
אולם נראה שדברי חכמים מקפלים בתוכם הנחיה רוחנית כוללת המציעה לתת לסוד מקום. במידה רבה, הלימוד הגדול של אדם הוא דווקא כשהוא לא יודע.
חיים של משמעות הם כמו חלום. פתאום זה מתגלה ובא. דווקא מתוך רפיון הגוף, העדר תנועה של כיבוש וגילוי, הכמוס הופך לכוח מחיה, לתנועה של חיים. רואים בעניים עצומות. לפעמים כשעוצמים עיניים, רואים הרבה יותר רחוק.
הידע הפך לעקרון השרדותי המבטא חוזק ועוצמה. לא עוד 'רק החזק שורד', אלא 'רק היודע מתקדם'. האם הידע הפך את עולם לטוב יותר? האם התפשטות הידע העמיקה את הכבוד והאהבה בן אנשים?
אינני מבקש לצאת כנגד התבונה ולמאוס במרכזיותה של הדעת.
החלום קשה עלינו מפני שהראליה מושכת למקום בהיר, בעוד שהחלום מזמין אל הערפל. כשיש סתירה אנו מעדיפים לבחור בבהיר ובצפוי על פני קול שיש בו מסתורין המוליד ספק תודעתי. בפרשה הקודמת פגשנו בסתירה הפנימית של לבן. מחד, בחלום הלילה נאמר לו: "השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע" (ל"א, כ"ד), אולם עם שחר, כשפוקח לבן את העיניים, הוא אומר ליעקב: "מה עשית ותגנב את לבבי" (כ"ו). הוא לא נותן לחלום להוביל אותו.
לעומתו, יעקב חולם חלום, וכשפוקח את עיניו, הוא מנהל את חייו, תוך שימוש בתבונה, לאורו של החלום. בפרשה הקודמת נאמר לו בחלום הלילה: "קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך" (ל"א, י"ג) ואילו בפרשתנו הוא משתמש בתבונה כדי לשוב אל הארץ: מפצל את המחנה ומתכנן כיצד יתגבר על הקשיים.
לבן חולם, אבל חי על פי מראה עיניים ותבונה. יעקב משתמש בתבונה כדי לחיות את החלום. לבן רואה, יעקב שומע, "שמע ישראל".
לא עוד תבונה המובילה את החיים והופכת את המציאות לצפויה ובנאלית, כי אם חלום המשתמש בתבונה ככלי ליישום הנסתר. חיים של הקשבה, חיים שיש בהם סוד ואינטימיות. חיים הרואים ברכה בערפל. בחסידות דרשו את הפסוק "ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים" (שמות כ', י"ח), שרק מי שמוכן לחיות בערפל יזכה לפגוש את הא-ל המסתתר (ליקוטי מוהר"ן, קט"ו).
איה הם החולמים?! מנהיגים, מחנכים, אנשי רוח ומעש, הנותנים לקול אחר להוביל אותם. כאלה שלא מבקשים לפרש, לגלות, להוכיח ולהסביר. כאלה המוכנים להפוך לצינור לגילוי א-לוהי, תוך הקשבה לקולות עדינים הקוראים לנו דבר יום ביומו. האם נהפוך את המאה ה- 21 למאה של החלומות?!
שמא דווקא אז יבואו פתרונות חדשניים, נסתרים לשאלות לאומיות ואישיות?!
"החלומות הגדולים יסוד העולם הם"- כותב מרן הרב קוק באורות הקודש ח"א, "חולמים הם הנביאים- בחלום אדבר בו, חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתיקון עולם, חולמים אנו כולנו בשוב ה' את שיבת ציון".
(וישלח תשע"ו)
