דרך שאינה מבוררת כל כך

דרך שאינה מבוררת כל כך
הרב יוסף בן בסן
נתניה
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" . את המילים הבאות דורש ר' מרדכי מאיזביצה (מי השילוח, וישב): מגורי- מלשון פחד, כנען – לשון כניעה וענווה. וזו תגובה ה' למשאלת ליבו של יעקב 'לשבת בשלוה '. ר' מרדכי מבאר "שביקש יעקב להסתלק מכל מעשה שיש בו ספק ולהישמר מכל מעשה רע ועל זה משיב לו השם יתברך, כי בעוד האדם בגוף (בזה העולם), אין אפשר להתנהג בכ"כ שמירה ויראה וענווה, כי הש"י חפץ במעשים של האדם כי בעוה"ז צריך להתנהג באהבה, ובמעשה שאינה מבוררת כ"כ..".
העולם הזה מטבעו מזמן שאלות, תהיות, ספקות ואי הבנות. מתקיים בו תהליך של בירור מתמיד כמאמר דוד המלך ' אמת מארץ תצמח '. דוגמה מובהקת לחוסר הבהירות המלווה את מעשינו ניתן לראות בבכיו של ר' יוחנן באחרית ימיו. שאלת תלמידיו לפשר בכיו נענית בגילוי לב ובאומץ רב : "שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנום ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה ?". ר' יוחנן מעלה את הקושי להעריך ולשפוט את הבחירות שהאדם עושה בחייו בעולם הזה.
יעקב אבינו, שדרכו רצופה במעשים לא מבוררים, מבקש לשבת בשלווה. הקב"ה עונה לו כי דבר זה לא ניתן בזה העולם, שכן בו יש ללכת בדרך "שאינה מבוררת כל כך".
ממשיך ה'מי שילוח' ומבאר שהשבטים אפרים ויהודה "מתנגדים זה לזה", כי כל אחד מהם מייצג פן אחר, אב טיפוס, של עובד אלוקים. שבט אפרים צמוד ל'שולחן ערוך' ולהלכה ללא ספקות וללא שאלות. לעומתו, שורש החיים של יהודה אינו להתנהג עפ"י מצוות אנשים מלומדה, אלא מבקש לברר את עומק העניין ולנסות לגלות את רצון ה' בכל דבר ובכל מעשה. זה שדבר מסוים נעשה בעבר, אין זה אומר שיש לחזור עליו היום ללא בירור. דבר זה מחייב לעיתים "עת לעשות לה' ..".
לעתיד לבוא " אפרים לא יקנא …ויהודה לא יצור..", מכיוון שאפרים ייווכח שכל כוונתו של יהודה היא לשם שמיים.
ייצוג ל'בתים' יהודה ואפרים ניתן לראות בגישתם של רבי יוחנן ור' יאשיה בירושלמי במעשה הבא (כלאיים ל"ג ע"מ ב, מתורגם ) : רבי יוחנן ציווה : הלבישוני תכריכים צבעוניים, לא לבנים ולא שחורים. אם אעמוד בין הצדיקים – לא אבוש. אם אעמוד בין הרשעים – לא אבוש.
רבי יאשיה (תלמידו) ציווה : הלבישוני (תכריכים) לבנים חפותים. אמרו לו: ומה אתה טוב מרבך ?
אמר להם : ומה אני בוש במעשי ?תכריכים לבנים נועדו (בשפת חז"ל) לצדיקים, שחורים לרשעים.
ר' יוחנן ור' ישעיה, מיותר לציין, שמרו 'שולחן ערוך'. אולם לר' יוחנן זה אינו מספיק בכדי לקבוע לאיזו קטגוריה הוא משתייך צדיק או רשע.
מעבר להלכה הפסוקה יש את רצון ה' שבעולם הזה אינו מבורר עד הסוף. ר' יוחנן אינו מקטלג את עצמו (וממלא לא את אחרים), על מנת לחסוך מעצמו בושה בעולם האמת.
לעומתו ר' יאשיה פוסק: ומה אני בוש במעשי? לר' ישעיה אין ספיקות, הוא ביצע את המוטל עליו
עפ"י הספר.. הוא מזומן לחיי העולם הבא בתכריכים לבנים חפותים !
בעולם שהכל בו יחסי ומותנה האם ניתן לקבוע אמות מידה מוחלטות? הפלוגתא בשאלה זו
באה לידי ביטוי גם במחלוקת הידועה לגבי צדקתו של נח : "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו.."
יש מרבותינו שדורשים לשבח, צדיק כפשוטו. ויש הדורשים (ר' יוחנן ! )לגנאי, שאין צדקתו אלא
צדיקות יחסית לבני דורו.
ברוח דבריו של ה'מי שילוח' ניתן לקבוע, יש מקום לשתי הגישות גם יחד ובלבד שיהיו מכוונים
לשם שמיים. : אֶפְרַיִם לֹא-יְקַנֵּא אֶת-יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא-יָצֹר אֶת-אֶפְרָיִם.
(וישב תשע"ו)