מערכת שבתוןעשייה ופעילות אקטיבית
ד"ר אורי אדלמן
הגות בתולדות עם ישראל מלמדת כי רצונו של היושב במרומים בעשייה פעילה ואקטיבית של ברואיו. עת ללמידה, לתפילה, לעמל ולמלחמה. אין לסמוך על ניסים. כדי שיתחולל נס צריך להשקיע תחילה מאמצים אנושיים. להגנה על התזה נביא דוגמאות אחדות.
אלוקים מעניק ליעקב התחייבות לביטחונו האישי ולירושת הארץ: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (בראשית כח טו). מילים כדורבנות, שאינן משתמעות לשתי פנים. למרות זאת, יעקב בורח מפני עשו אל לבן אחי אמו, עובד ארבע עשרה שנים עבור שתי נשותיו ועוד שש להתבססותו הכלכלית.
בשובו מחרן, על אף אמונו בהבטחת אלוקים כי יירש את ארץ כנען, יעקב נוקט שורה של אמצעים אופרטיביים כדי להתייצב מול עשו אחיו וארבע מאות לוחמיו. תכניתו מחולקת לשלושה שלביים: דורון – מתנות יקרות לפיוס ורכישת לבו של המחפש את נפשו, תפילה – להצלחת מהלכיו המעשיים, מלחמה – מכין כלי נשק ומחביאם לכל צרה שלא תבוא (ברכות, דף ד'-א').
ללמדנו, כי כך מבקש אלוקים לראות את ברואיו, עמלים ומתאמצים כדי להשיג את הבטחותיו ולא יושבים באפס מעשה, ממתינים שיקיימם ללא השקעה מצדם. בתפילות אין די, המעשים מעצבים את דמותו של אדם ואת יחסו האולטימטיבי של היושב במרומים כלפיו. הם מהווים את המדדים שדרכם יוצאות ההבטחות מן הכוח אל הפועל (מעובד מדברי הרב שמואל אליהו, תשע"ו, קול צופייך, פרשת ויצא, הבטחות אלוקים והשתדלות יעקב, גיליון 795).
עקרון זה לא הבינו שבעים הזקנים אשר הצטרפו אל משה ואהרון בדרכם אל פרעה, לבקש שישלח את עמם לחופשי. ככל שהתקרבו, אחזו בהם חיל ורעדה מפני תגובות המלך והם הסתלקו עד האחרון שבהם. הם החליטו שאלוקים הבטיח את ירושת הארץ לאברהם, ליצחק וליעקב. עליהם רק להמתין לקיום ההבטחה. למה להם ליטול סיכונים מיותרים? (שם, הבטחות אלוקים והשתדלות משה ואהרון). ברם, היושב במרומים מלמדם, כי מי שלא מבין שהדרך לגאולה נקנית בעשייה, במסירות נפש, בהקרבה, ביישום אופרטיבי וברצון עז להישגים – אינו ראוי להם. רצונם לעלות יחד עם משה לשם קבלת התורה נדחה אפוא על הסף. הם לא הוכיחו עשייה, מדוע יזכו בכבוד? ככתוב: "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדְךָ" (דברים, י"ד-כ"ט).
בימי מתתיהו היו רבים שלא הבינו את הצורך במעשים ובמקום להצטרף אליו ואל בניו, העדיפו לברוח למערות ולהתחבא שם. הם לא פירשו היטב את חפצו של היושב במרומיו למעשים מצדם, להוכחת ביטחונם כי נקיטה בפעולות אקטיביות, השבת מלחמה שערה מעטים מול רבים, תזכה לעזרתו של אלוקים. המציאות הוכיחה כי הלוחמים עזי הנפש של המכבים זכו לניסים לא מעטים, אך את המתחבאים במערות השיגה ידם הארוכה של היוונים ושרפם (כמסופר בספר החשמונאים ו'-י"ב).
בריחה, כניעה או העדפת גישות פסיביות אינן אופציות רצויות. מוכנות למאבקים, התמודדויות בלתי פוסקות ועשייה ללא לאות הן האלטרנטיבות המועדפות. להן הסיכוי להצליח ובהן חפצו של בורא עולם. הוא רוצה לראות בריות פעלתניות, בעלות רוח איתנה, שלא נרתעות מפני קשיים. אם נסתכל בדמות האבות, כולם אופיינו במעלות כאלה. דרכם לא הייתה סוגה בשושנים, עמדו בפניהם קשיים ואתגרים למכביר וכשאלוקים ראה את נחישותם, עמד לימינם.
אחד מעמודי התווך של העשייה בבני ברק, פגש בי במהלך מבצע צוק איתן עת אלפי טילים הומטרו על מדינת ישראל. כופף את ראשו, הרים את הכיפה השחורה מעליו ואמר עם חיוך אבהי דק על שפתיו: "יש לנו כיפת ברזל של היושב במרומים." עניתי, באותה אהבה, כי השילוב של לוחמים נועזים, המוח היהודי וסייתא דשמייא – מהווה נוסחה ששום צר ואויב לא יוכל להם. נפרדנו בלחיצת יד אמיצה.
(וישב תשע"ו)
