משחק מחבואים

שמואל (מולי) יסלזון
ראש מטה איגוד ישיבות ההסדר –

מדוע נברא האדם אחרון בשרשרת הברואים, ולא ראשון? כמו שניתן היה לצפות ממי שמוגדר כנזר הבריאה. גאוותו של האדם, ומידותיו הפסולות, הן שגרמו לכך. במידה ויתגאה על שאר הבריות, יאמרו לו: "יתוש קדמך" (בראשית רבה ח,א), אפילו היתוש נברא לפניך. גם הוא, כמוך, יציר נברא, ואף הוא קדם לבריאתך, ועל כן חדל לך מלהתגאות.
אולם, נראה שישנה סיבה נוספת לבריאת האדם אחרון. נדמיין לעצמנו מה היה קורה במידה והיה האדם נברא ראשון. הוא היה רואה בעיניו את בריאת השמים והארץ, את חלוקת המים ויצירת הרקיע. היה עומד משתומם ונדהם למראה היבשה הנחשפת, דשא-העשב המציץ, ובוחן את עולם הצומח המתרקם לנגד עיניו. שומע היה האדם את קול האלוקים קורא "יהי מאורות ברקיע השמים" (בראשית א,יד), ומביט בעולם החיות המתנועע, מרמש אדמה ועד התנינים הגדולים. לא היה כל ספק לאדם מי ברא כל אלו! עיניו ראו, ואוזניו שמעו את דבר אלוקים ואת קולו מתהלך בתוך הגן. וודאותו של האדם בנוכחות אלוקים בעולם ובמקור בריאתו הייתה מוחלטת, אבסולוטית, אך לא בכך חפץ אלוקים! מלאכים יש לו בשמים, די והותר. אלוקים יצר אדם ולא מלאך, על כן לא לחינם נברא האדם בסיום ימי הבריאה, כיציר ברוא אחרון. האדם הושם בתוך עולם קיים, פועל, בנוי, צומח וחי, אשר חידת פשר היקום מונחת לרגליו, והאפשרות לְטָעוּת ולטשטוש מונחת לפניו: האם עולם נצחי הוא עולמנו, או שמא נברא? האם החוקיות השלטת בו היא דבר אלוקים, או שמא חוק טבע קדום? האם אלוקים קיים, נוכח ומתערב בעולם, או שמא כוחות גדולים נשגבים אחרים שולטים ומפעילים אותו?
ספקותיו ואי-ידיעתו של האדם מודגמות היטב בנסיונו לחמוק מן האלוקים:
"וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ד' אֱלֹקִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. וַיִּקְרָא ד' אֱלֹקִים אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (בראשית ג,ח-ט).
אחרי חטאו, בוחר האדם להתחבא מפני ד' בתוך עץ הגן. בבחירתו זו גלומה הטרגדיה האנושית, בה האדם טעה וחשב שאלוקים מחפש אותו (!), ושבכוחו להיחבא מפניו, כמעין משחק מחבואים. "איכה" – נוטריקון: אינך יודע כללי המשחק. לא הבין האדם, כי בעולמנו האלוקים הוא אשר מסתתר ומתפלש במציאות בתחפושות שונות. לא אלוקים הוא המחפש את האדם, אלא האדם נדרש למצוא את אלוקים במציאות – זו עבודת האדם בעולם ותשובתו לעצמיותו.
כדי להעמיד את האדם ואת אשתו על טעותם, כאשר ראה אלוקים את האדם ואת אשתו מתחבאים, החליט, כביכול, לשחק בטעות שלהם, ונכנס הוא לתפקיד המחפש: "אַיֶּכָּה?", שאל אלוקים. אולם, בשאלתו זו שומעים אנו צליל אחר: 'באיזו מציאות אתה חי? כללי המשחק הפוכים בדיוק מכפי שהבנת, שהרי אני בראתי את העולם ואת העץ אשר הסתתרת בו. אתה ואשתך חיים בטעות איומה. צא מגן העדן! חפש אותי בעולמי המצומצם, בעולם נברא, בו מציאות הבורא אינה גלויה אלא נסתרת'. על כן נברא האדם בתוך עולם אשר התעתוע מובנה בתוכו. עבודתו של האדם היא לחפור, לעמול ולחשוף את האלוקות המסתתרת ונחבאת בעולם.
קריאתו של האלוקים –"אַיֶּכָּה?" – צריכה להדהד ולהישמע בקרב כל יציר נברא, אשר נדרש להשיב באותה לשון כלפי הבורא – 'אַיֶּכָּה? היכן אתה, אלוקים, בעולמי? היכן אתה מסתתר?'.
(בראשית תשע"ט)