מערכת שבתוןיוסי שטיינמץ, פתח תקווה
עלייתו המטאורית של יוסף לגדולה במצרים מלווה במספר סימני שאלה העולים מן הפרשה. בחלומות שמספר פרעה, למשל, ישנם שינויים בין מה שמסופר ליוסף לבין מה שבפועל נגלה לפרעה בחלום. בחלום מובא כי הפרות הרעות עולות מן היאור בעוד שבסיפורו של פרעה זה כלל לא מובא. בנוסף, בחלומו הפרות הרעות עומדות לצד הפרות הטובות, כשבספור זה כלל לא מצוין.
בכלל. נראה כי פרעה התרשם מאוד מפתרון חלומו ע"י יוסף. מה החכמה הגדולה או התובנה הנסתרת שהפליא יוסף כה לגלות בפענוח החלום, שיהיו שבע שנות שבע ואז שבע שנות רעב?!
יתירה מזו, לכאורה דווקא בשחרורו מבית האסורים בעומדו לפני פרעה, המלך הגדול של מצרים, 'מתחזק' יוסף ומצהיר על אמונתו בבורא עולם – "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה" (מא/טז'). הוא משתמש רבות בשמו של אלוקים, "אשר האלוקים עושה" (כה',כח'), "כי נכון הדבר מעם האלוקים" (לב'). בהתנהלותו לפני כן לא הזכיר יוסף את רבש"ע פעמים רבות כ"כ. ומדוע טורחת התורה לציין כל זאת? בנוסף, המלה "והנה" מופיעה פעמים רבות בחלומות פרעה (לדוגמא, "והנה מן היאור"), כמו גם בחלומות יוסף בפרשת "וישב". מה המשמעות של כך?
נראה כי הדברים מקושרים בקשר גורדי לימי החנוכה וננסה לשפוך קצת אור על ביאור הדברים.
לתפיסתה האלילית של מצרים חלום פרעה אינו מובן. היאור הוא האלוהות של מצרים. פרעה לתפיסתו לא יכול היה להבין כיצד פרות רעות עולות מן היאור כאשר היאור הוא המיטיב שלהם, לכן לא ציין זאת במפורש אף שראה זאת בחלום (ויוסף "גילה" אף שלא שמע זאת מפרעה!). גם אם יש גורם אחר (אלוהות אחרת לדידם) לשנות הרעב, מה פשר החלום? ומי גילה בעצם לפרעה על הצרה המתקרבת? האלוהות של מצרים או זו שגורמת לרעב? והיכן הפתרון למצוקת המחסור הממשמשת ובאה?
במיאונו של יוסף לאשת פוטיפר למרות פיתויה החוזרים ונשנים הוא מנמק זאת בכך ש"חטאתי לאלוקים" (לח/ט). מה לאשת פוטיפר ולהסבר מוסרי זה? לא עדיף תירוץ יותר משכנע? רש"י על אתר חש בקושי זה ומסביר כי "בני נח נצטוו על העריות", ז"א האלוקות אינה מושג זר לאנשי מצרים, גם הם מכירים באלוקים ומכיוון שכך גם אשת פוטיפר תבין את הטענה המוסרית הגלומה באמירה זו.
יוסף בא באומץ אל מול מלך האימפריה הקדומה דאז ומסביר לו כי יש בורא לעולם והוא מתכנן הכל – "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה". הוא גורם לשבע שנות השבע שהולכות להיות בעיקר בארץ מצרים (שבע גדול בכל ארץ מצרים", כט') וגם לשנות הרעב שהולך להיות בכל מקום ("ויהי רעב בכל הארצות", נד'). התכנון האלוקי הוא כזה שמצרים תשמש כמוקד עליה לרגל בשנים הקרובות. אנשים מכל העולם יבואו לארץ מצרים ויעשירו אותה בדרכם לשבור בר, "אשר האלוקים עושה הראה את פרעה".
פרעה באמת הבין שהוא רואה משהו גדול, חזיון אלוקי, וכך כותב האורח חיים בפרשת "וישב" על המילה "והנה" בחלומות יוסף: "דע כי החלום אשר יהיה מראה הנבואה והודעה מהמודיעים שלפני ה' האות והמופת הוא, אם יהיה החלום לחולם בהיר.. כיום יאיר.. בא האות והמופת להודיע כי מחזה שדי יחזה..". כך גם פה.
הסברו של הרבי מליובאוויטש ב"ליקוטי שיחות" מחדד את חכמת פתרונו של יוסף. הפתרון של שנות רעב ושבע אינו פשוט משום שבחלום הפרות הרעות עומדות לצידן של הפרות הבריאות. אם מדובר בשבע שנות שבע ורעב לא יתכן כי הן מתקיימות אחת ליד השנייה. אם יש שנות שפע באותו זמן אין רעב. בא יוסף ומסביר לפרעה כי החלום אינו רק סיפור העתיד אלא גם עצה לפתרון. כדי לשרוד את הרעב העתידי יש להתקיים גם בשנות השבע כאילו יש עכשיו יש רעב.
זו אולי גם הסיבה שפרעה כ"כ התרשם מהגישה של יוסף ומחכמתו. בעוד שפרעה השמיט פרטים מסוימים בסיפור החלום, יוסף הבין את החלום ונתן את פתרונו גם בלעדיהם. זה אכן "איש אשר רוח אלוקים בו" (לח').
בחנוכה גזרו היוונים גזירות שמד רוחניות בעם ישראל. אולם, הם לא אסרו כליל קיום מצוות אלא בעיקר שלושה דברים – מילה, חודש ושבת. ומדוע רק אותם? למה לא איסור גורף של קיום תורה ומצוות?
בבראשית רבה מובא כי היוונים דרשו "ואתם כתבו לכם על קרן השור כי אין לכם חלק באלוקי ישראל". מטרתם של היוונים הייתה ניתוק עם ישראל מאלוקיו. חכמינו זצ"ל כבר הסבירו כי ליוונים לא אכפת שלומדים תורה כל עוד זה נעשה בתור חכמה חיצונית אך לא בתור משהו רוחני. לדידם של היוונים, כל חווית המעשה צריכה להיות מנותקת לגמרי מחיות אלוקית.
נקודה זו בא יוסף להנחיל לעולם כולו בכלל ולמצרים בפרט. יש אלוקים לעולם הוא מנהיג ומנווט אותו! לכן אין מתאים מימי החנוכה לקרוא פרשה זו..
(מקץ תשע"ו)
