המנהיגים הראשונים של העם היהודי היו מבוגרים והתורה טורחת להזכיר זאת
בשנים האחרונות אנו שומעים יותר על כך שגילם של חלק ממנהיגי המדינות צעיר ביותר, כמו קנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ (31), וראש ממשלת אירלנד ליאו ורדקר (38). מנגד, דווקא המנהיגים הראשונים של העם היהודי היו מבוגרים והתורה טורחת להזכיר זאת. כאשר משה ואהרון נשלחים לעמוד בפני פרעה ולבקש את שחרורם של בני ישראל מעול העבדות, מתאר הכתוב במאמר מוסגר את גילם: "וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה". לשם מה כתבה התורה את גילם? מסביר הספורנו: "ועם כל זקנתם השכימו והזדרזו לרצון קונם. כי אמנם מי שהגיע לשמונים גם בימים ההם, כבר עבר ימי השיבה והגיע לגבורות".
לדעתו, ביקשה התורה ללמדנו שלמרות גילם המתקדם היו משה ואהרון דבקים במשימתם וביצעו אותה במרץ רב. לאמור, הגיל אינו מחסום לשליחות וכמובן בכפוף ליכולותיו של האדם. יתרה מכך, פעמים קיים חיסרון שצעיר אוחז בהגה השלטון.
כאשר רחבעם עלה לשלטון והיה בראשית דרכו, העם פנה אליו בבקשה שיקל את עול המיסים שהטיל אביו. הזקנים יעצו לו להישמע לעצת העם. לעומתם, חברי הילדות יעצו לו דווקא להכביד את עול המיסים, כדי להעצים את מעמדו בקרב העם. רחבעם העדיף את עצת חבריו, והטיל על העם מיסים כבדים. בסופו של דבר הממלכה התפלגה ונקרעה. סיפור זה גרם לרבי שמעון בן אלעזר לצאת בהכרזה (נדרים מ ע"א): "תניא, ר"ש בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך ילדים בנה, וזקנים – סתור, שמע לזקנים ואל תשמע לילדים, שבנין ילדים סתירה וסתירת זקנים בנין, וסימן לדבר: רחבעם בן שלמה". רבי שמעון סבור, שפעמים הלהט מוביל את המנהיגים לקבל החלטות שגויות ולכן עדיף לשמוע לעצת הזקנים. ניתן גם לפרש שאלו הם שני כוחות שקיימים באדם עצמו. דהיינו, הילדות שבאדם או להט הנעורים שבו, סוחפים אותו קדימה, וכשההתלהבות בעיצומה קשה לראות את התמונה במלואה. לדעתו, כאשר אדם נדרש לקבל החלטה עליו לבחון מהו הקול שמדבר מתוכו – קול הילד או קולו של הזקן. אין ספק שיש עוצמה גדולה בלהט הנעורים, וגם אין חולק על החיוניות והרעננות שיש בלהט המיוחד הזה, אולם צריך להכיר במגבלותיו.
גדולתם של משה ואהרון, שהיו מבוגרים בגילם, אבל צעירים ברוחם, כך שיכלו לשלב היטב בין הבגרות הנדרשת בקבלת ההחלטות לבין חיוניות ורעננות ביחס למשימה שהוטלה עליהם. למשה ואהרון היה את השילוב שבין יישוב הדעת ללהט וזריזות. יותר מכך, מדגיש הכתוב, שאעפ"י שהקב"ה שלח את שניהם לפרעה, הם ראו את עצמם כשקולים ושווים ללא התנשאות אחד על השני.
(וארא תשפ"ב)